אז איך צולחים את ליל הסדר במשפחה בשלום?

לצלוח את ליל הסדר במשפחה זה לא קל, אבל זה אפשרי. זה מתחיל ונגמר במילה אחת: להתאפק. המומחית ענת גטניו-סמרי עם הפתרונות


 

ליל סדר. השולחן ערוך עם מפה לבנה. סידור פרחים ואווירה של סיר לחץ. לתוך הסיר הזה נכנסו ההכנות הארוכות, ההוצאות הכבדות ואגדת הסדר. טקס קריאת ההגדה נמאס על רבים עוד לפני שהתחיל, אבל חייבים להתנהג יפה ולהעמיד פנים שנהנים. תמיד רועש ליד השולחן. תמיד נשפך משהו. כשיש ילדים קטנים האווירה נעשית לחוצה מהר יותר. קשה לשכנע ילדים לשבת כל כך הרבה זמן מול צלחת ריקה ולהקשיב.

בכל שולחן ליל סדר יושבים שוטר ששומר על הסדר וזה שמתעצבן ממנו, יש את מי שתמיד מנסה להרגיע ואת זה שנעלב. יש את מי ששותק ואת זה שתמיד מאשימים אותו בכל דבר. כלם שותפים במהומה שתהיה. לכולם קשה בליל הסדר ובחגים בכלל: להורים שלא מרוצים מהילדים שלא התחתנו, לזאת שרוצה זוגיות, לההיא שמתחרטת שהתחתנה, לדוד שלא מרוצה מהחתן ומהבן שפוטר מהעבודה.

 

 

אולי גם זה יעניין אותך

בכל מקרה, תהיו בטוחים שגם השנה המריבה תגיע. תמיד המתח מתחיל עוד הרבה לפני שמגיעים לשולחן. כשלא ברור מי מזמין את מי, מי יארח את כולם הפעםומי לא רוצה לבוא.

כשמגיע ליל האירוע, כולם מנומסים, משתדלים להימנע משאלות מיותרות, אבל קשה להתאפק כשכולם מכירים את כולם כל כך הרבה זמן.  השאלות ה"תמימות" תלויות באוויר, מחכות לנחות על השולחן ולהתפוצץ.

הערות מעירים בשתיקה, במבט. זה מרגיז יותר ומעצים את המתח. ככל שמתקדם הטקס ומשעמם יותר, מתפתח סחר בדעות, ובעיקר בביקורת. על זו שהתחתנה עם הלא יוצלח, על זה שהפסיק ללמוד, על ההוא שלא עובד כבר חצי שנה ועל ההיא שרק מבזבזת כסף. בשלב הזה, כולם רעבים והסבלנות נגמרת, נמאס. המתח עולה ואיתו הצורך בפורקן. כי אין כמו לצעוק, להתעצבן, לעזוב את השולחן בהפגנתיות ולטרוק את הדלת כדי להירגע.

 

ענת גטניו סמרי. "תזכרו שלכל דבר יש סוף, גם לארוחה משפחתית". צילום: אור קפלן

 

מי שעזב את השולחן בכעס – מרגיש פגוע. הוא קם כדי להירגע, אבל גם כדי להחזיר למי שפגע בו. הוא יודע שאחרי שעזב, הארוחה בלעדיולא תהיה אותו הדבר. שידברו עליו ויצטערו על כל המהומה. כך הוא מקווה. אחר כך הוא יתחרט ויחשוב שאולי הגזים, אבל לא יכול לחזור בו. מה יעשה? פתאום ייצא מהחדר ויחזור לשולחן עם חיוך?

איך לעבור את ליל הסדר בשלום (או כל ארוחה משפחתית אחרת)? אם החלטתם שלריב זה מיותר או שהמחיר בסופו של דבר גבוהה מדיי, אתם יכולים לעשות אחרת. דבר ראשון, אתם יכולים להחליט שלא משנה מה נאמר – אתם לא מגיבים לזה. במיוחד אם נמאס לכם להיות משביתי השמחות – אלה שכולם כועסים ומאוכזבים מהם, תלמדו להתאפק.

תזכרו שלכל דבר יש סוף, גם לארוחה משפחתית. התאפקו, וברגע המתאים תפרשו באדיבות. כמוצא אחרון, אמצו את השיטה הזאת: הרעיון העיקרי מאחוריה הוא לדחות. כשהאורחים יחזרו לביתם וההורים יבקרו אצל הדודים, זה הזמן לטרוק את הדלת ולהישאר לבד. כי הרי זאת המטרה שלכם, לא? אתם לא רוצים לפגוע במישהו, אלא רק להיות לבד ולהירגע. האמינו או לא, יעריכו אתכם יותר. בארוחה הבאה אף אחד לא ינסה לפגוע בכם ויהיה לכם הרבה יותר קליל ושמח.

 

 

הכותבת היא פסיכותרפיסטית קוגניטיבית-התנהגותית,מטפלת מומחית למעלה מעשור באשפוז-יום פסיכיאטרי בבית החולים "שיבא", ומייסדת המכון הרב-תחומי anatrapya המסייע לאנשים ללמוד לנהל חיים.

 

צילום: יח"צ

תגובות:
עוד ניוזים בשבילך