"יום כיפור, הוא רגע הכי כנה שלנו, שבו אנחנו עומדים בבית הכנסת (או בבית), המצפון הפנימי מתעורר ואנחנו באמת ובתמים רוצים להיות טובים יותר." הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור שבועי לכבוד יום הכיפורים

תארו לעצמכם, משמרת משעממת בתחנת משטרה. יושב שוטר תורן בתחנה, ומגיע אזרח לתחנה לומר שלא עצר ב"עצור", או שלא נתן זכות קדימה לרכב בכיכר. אני יכול לתאר לעצמי שבמקרה הטוב השוטר בקבלה יבקש מהאזרח להשאיר פרטים ויצרו איתו קשר במידת הצורך… במרבית המקרים גם כששוטר תופס אזרח בעבירה, הלה ינסה בכל כוחו לחמוק מעונש.  ביום כיפור מגיעים יהודים מכל הסוגים והעדות, לבקש סליחה מאלוקים על הכשלונות האישיים שאיש לא יודע מהם. על כך שיכלתי לעזור למישהו והעלמתי עין, על כך שרק אני יודע שיכלתי לעשות יותר, אבל ויתרתי לעצמי ועל עוד מקרים שעשיתי לעצמי הנחות.
יום כיפור, הוא רגע הכי כנה שלנו, שבו אנחנו עומדים בבית הכנסת (או בבית), המצפון הפנימי מתעורר ואנחנו באמת ובתמים רוצים להיות טובים יותר. כל השנה אנחנו עסוקים בעשיה חשובה ואינטנסיבית, ולא תמיד פנויים להתכנס בתוך עצמינו, ולבחון את התנהגותנו. יום כיפור זה זמן שבו אנחנו מגיעים כמו שאנחנו עם המעלות והחסרונות, ההישגים, והכשלונות, רוצים רק להתקרב לאלוקים. כשאנחנו כל כך קרובים, אנחנו יכולים להיות ישרים עם עצמינו במאה אחוז, לחשוב על המקומות שיכלנו יותר, או שנכשלנו ואיש לא יודע, ולרצות באמת להיות טובים יותר. כי אנחנו באמת רוצים להיות טובים, גם אם לא תמיד אנחנו מצליחים להתמודד נכון. חשבון נפש אמיתי, מאפשר לנו לבצע תהליכים אמיתיים, שינויים אמיתיים, ולהתקדם בכל שנה, מהמקום שבו היינו שנה שעברה. לא רק להראות טוב יותר, לא רק להציג עוד הישגים בסוף שנת העבודה, אלא באמת להיות אנשים אחרים, טובים יותר. אז לא, יום כיפור זה לא תרגיל לחמוק מעונש, אחרי ש'השוטר' תפס אותנו עוברים על החוק…