מיהו ומהו הקדוש? הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור השבועי
פרשת השבוע פותחת במילים: 'קדושים תהיו'. זו נשמעת דרישה מאתגרת במיוחד. איך נהיים קדושים? ומה זה בכלל להיות קדוש? מהם המאפיינים בגינם נקרא לאדם בשם 'קדוש'?
דמיינו לעצמכם כותרת כזו במרשתת (אינטרנט): 'סא"ל (במיל') \ שופט בדימוס \ דיקן לשעבר באוניברסיטה נחשד ב…'. האם נשאל את עצמנו מה מעניין עבורו של החשוד? החברה הישראלית רואה בקציני צה"ל ואנשים בעלי תפקידים ציבוריים, אנשים ערכיים. ומצפה מהם – גם שנים אחרי הפרישה, להתנהגות ערכית מוחלטת. ולא להסתובב 'באיזור הגבול' של המותר.
פרשת השבוע פותחת במילים: 'קדושים תהיו'. זו נשמעת דרישה מאתגרת במיוחד. איך נהיים קדושים? ומה זה בכלל להיות קדוש? מהם המאפיינים בגינם נקרא לאדם בשם 'קדוש'?
'קדוש' הוא מרומם, נבדל. ההיפך מלהיות ארצי ובהמי. האדם הקדוש והאדם הרגיל, שניהם אוכלים ארוחת צהריים, אולי אפילו באותו חדר אוכל, ואת אותה מנה בדיוק. אבל האדם הקדוש, אינו רודף אחרי אורח-חיים נהנתני, הוא אינו 'שקוע' באכילה ושאר הנאות העולם, וגם בשעה שהוא אוכל או נח, אפשר לזהות שהוא חדור מטרה ומוטיבציה. הוא 'מונח' בדברים ערכיים, חשובים, ולא בנהנתנות, ועניינים אישיים.
הוא נח או אוכל כדי להיות בריא יותר, וכדי לעשות את המוטל עליו בצורה טובה יותר.
עבורו ארוחת צהרים, או מנוחה, זה ממש כמו לעצור לתדלק באמצע הדרך. הוא לא עושה מזה 'ענין', זה לא מעסיק אותו, אלא פשוט 'קורה', בלי התעסקות מיוחדת, ובטוח לא כזו, שמסיתה את תשומת הלב ממטרת הנסיעה, או ממה שבאמת חשוב.
קדושה ביהדות, אינה פרישות או התסגפות. אלא דרך חיים ערכית, של עבודת ה', שבה חיי היום-יום, משרתים את האידיאל והערכי. להתחתן, להקים משפחה, לאכול, לישון – כדי לממש בצורה טובה יותר את מה שנכון וראוי, ולא כדי למלאות תאוות אישיים.
Pic: pixabay
