'כרע שכב כארי, וכלביא מי יקימנו': הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור השבועי על פרשת השבוע
"לעיתים, כל מה שנדרש מאיתנו כדי לחיות פה טוב יותר, זה לא למסור את נפשנו למות בשביל האחר, אלא בסך הכל, לוותר קצת על אגו, כבוד, או רצונות וחלומות אישיים"
צמד המילים 'עם כלביא' המופיע בפרשתנו, היה עד לאחרונה ממש, כמעט אנונימי. דומה כי בחודש האחרון קיבל רייטינג בקנה מידה עולמי. בתלמוד מסופר (ברכות יב, ב), שחכמים רצו להנהיג שיחד עם קריאת 'שמע ישראל' פעמיים ביום, יקראו גם את פרשת בלק. מפני שמופיע בה הפסוק 'כרע שכב כארי, וכלביא מי יקימנו'. פסוק זה מרמז על 'שמע ישראל' אותו קוראים 'בשכבך ובקומך' (רמז ל 'שכב', 'יקימנו'). לאמיתו של דבר, קריאת 'שמע ישראל' בבוקר ובערב, רומזת לשני מצבים בחיי האדם והעם. 'בוקר' – הזמן בו הכל 'מאיר' ומסתדר כמו שהיינו רוצים. 'ערב' – הזמן שהכל 'חשוך', ונראה לא טוב.
פסוקי 'שמע ישראל', הם חלק מצוואתו של משה, למסירות נפש על קידוש ה', במידה ונזדקק לכך. לכאורה, מסירות נפש נדרשת בזמנים קשים או בעיתות מצוקה מאומות העולם. כשמעמידים מישהו במצב של סכנת חיים, והוא מסכן את נפשו להציל אדם אחר.
מובן מדוע נדרש לזכור את קריאת 'שמע ישראל' בעיתות מצוקה. אבל בשביל מה קוראים 'שמע ישראל' בבוקר? איזו 'מסירות נפש' נדרשת מאיתנו ביום יום כשכל אחד 'עושה לביתו', יושב עם המשפחה בסוף שבוע? איזו תזכורת למסירות נפש אנחנו צריכים בזמנים אלו?
אם נלך קצת אחורה, לתקופה בה משה רבינו מצווה את עם ישראל לקרוא 'שמע ישראל' פעמיים ביום, זה היה זמן, בו הובטחו ישראל לכבוש את הארץ בניסי ניסים, מדוע 'בוער' למשה רבינו לצוות את כל העם לזכור פעמיים ביום, בבוקר ובערב, את מסירות הנפש?
אחד ההסברים לכך, נוגע בשאלה קיומית לכולנו – מה אנחנו עושים בעולם? הערכים, האמונה והסיבה ללמה אנחנו פה. הם המניע לא רק לסכן את חיינו במידה ונדרש לכך. אלא, היא הסיבה לקום בבוקר, להאיר פנים לאדם אחר, ולעשות את כל מה שאנחנו עושים. מהרגע שקמנו בבוקר, ועד הרגע שנקום בבוקר מחר. מהרגע שנולדנו, ועד הרגע שנזדכה על הציוד לאחר מאה ועשרים. זה המנוע, וזה המצפן. בטוב ובמוטב, בבוקר ובערב. חיים עם מצפן ערכי ברור, עם נכונות תמידית לסכן את חיינו בשביל יהודי אחר, היא תשתית מצויינת לחיות פה ביחד.
מעניין שבלשון התורה 'נפש' משמעותה גם 'רצון', כמו שכתוב 'אם יש את נפשכם' (תחילת פרשת חיי שרה) ומפרש רש"י; 'אם יש את נפשכם – רצונכם'. לעיתים, כל מה שנדרש מאיתנו כדי לחיות פה טוב יותר, זה לא למסור את נפשנו למות בשביל האחר, אלא בסך הכל, לוותר קצת על אגו, כבוד, או רצונות וחלומות אישיים.
