ושמחת בחגיך והיית אך שמח. הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור חגיגי לכבוד שמחת תורה
ישנו פתגם עתיק שאומר ש'מי שאינו בוכה ביום כיפור, אינו יכול לשמוח בשמחת תורה
היום חיילי צה"ל החלו בנסיגה מחלקים ברצועת עזה, כחלק מהסכם להשבת החטופים, המילואימניקים ישובו לביתם ואולי תיכף נחזור כולנו לשיגרה. על חג הסוכות כתוב בתורה 'ושמחת בחגיך, והיית אך שמח' – דומה שבימים האחרונים, השמחה משחרורם הצפוי של החטופים, מתמזגת היטב עם שמחת החג.
לרוב האזרחים בישראל ישנה שמחה עם 'אבל'. יהיו שיגידו 'אבל' על פרטי העיסקה, ישנם אלפי (ואולי עשרות אלפי, במעגלים רחבים יותר) משפחות שכולות שבחג הזה חשים ביתר שאת את חסרונם וכאבם. המוני פצועים בגוף ובנפש, משפחות החטופים שליבם עדיין נזהר להתלהב לפני שרואים את יקיריהם, ויש משפחות שיקבלו את יקיריהם לקבר ישראל, הקלה מהולה בעצב. בלשון הפיוט: 'עין במר בוכה ולב שמח'.
ישנו פתגם עתיק שאומר ש'מי שאינו בוכה ביום כיפור, אינו יכול לשמוח בשמחת תורה'. עולם ריגשי מתוקן, הינו רגיש לזולת. להרגיש את שמחתו, ולכאוב את כאבו. ההיפך מאהבה אינה שנאה, אלא אדישות. אם מה שהזולת עושה אינו נוגע לי, ולא מעניין, אז אני לא כועס ולא מתרגש. כעס או עצב הם ביטוים למשהו שנוגע לי, איכפת לי ממנו, ולכן מכעיס אותי. אינני אדיש כלפיו. מי שמרוכז בעצמו, אינו שמח באמת בשמחת הזולת, ואינו כואב באמת את כאבו של הזולת.
תיכף, יחזרו – בעזרת ה' – כל החטופים, ולנו נשאר להיזכר באותה ערבות הדדית, באותה אחדות מופלאה שאפיינה את העם שלנו רגע אחרי ה 7.10.23, וללמוד לחיות איתה, בעת שלום ורגיעה, ולא רק בעת צרה ומלחמה. להיות איכפתי ורגיש כלפי האחר, לשמוח בשמחתו ולכאוב את כאבו באמת. כך, בדיוק כך, ניצור כאן מדינה מתוקנת וטובה יותר ונהיה אנחנו מתוקנים וטובים יותר.
Pic: pixabay
