ניוזים חמיםחינוךטור דעה

חוסר הקשר בין חינוך ובריאות הילד במערכת החינוך היא סכנה אמיתית: אין חינוך והתפתחות ללא תנועה ואין בריאות ללא תנועה משמעותית. טור חשוב מאת ד"ר מרק ורטהיים                          

חסכים בתחום הקואורדינציה/מוטוריקה בגילאי הגן ובית הספר היסודי הם חסכים שלא ניתן לאזן בגיל נוער ובוגרים והם "נופלים" על מערכת הבריאות הקורסת ועלויות הטיפול נופלות על ההורים. פיתוח קואורדינציה בדרך שיטתית הוא הרפואה המונעת הלכה למעשה  

הקדמה

ממצאים מחקריים חדשים מצביעים כי חסכים בתחום ההתפתחות המוטורית והקואורדינציה בגיל הצעיר, במשך תקופת החיים הראשונה לפני גיל ההתבגרות הראשונה, קשה מאד להשלים  בצורה טובה בגיל מאוחר יותר  והם יכולים להוות פצצה מתקתקת הן בהקשר לתפקודי הילד/הנער במסגרות החינוך, הן בחיי היום יום בביית והן בתפקוד החברתי. חוסר  התפתחות מאוזנת של הילד: גופנית /שכלית/רגשית  פוגע בתפקוד החושים, עלול לגרום לנזקים בריאותיים, מעכב את תהליך הלמידה ורכישת מיומנויות שונות  ואף יכול לפגוע במסוגלות הילד לרכוש אותן.

בית הספר מעמיד היום  במרכז את  לימודי השפה, מתמטיקה ומדעים מגיל צעיר וזה נכון וטוב שיש יותר ויותר מסגרות עבור "מחוננים בלימודים".  ילדים  בכלל ומחוננים בפרט, שהם פריקים של "ידע בישיבה", זקוקים לא פחות ואף יותר לתחום התנועה  ולא פחות מהגירויים המחשבתיים שהם מקבלים, ובעיקר הם זקוקים לשילוב של חשיבה בתנועה.

מצד שני יש יותר ויותר "ילדים עם חסכים בתחום המוטורי/קואורדינטיבי", ניתן לראות זאת  בצורה ישירה (בהפרעת קואורדינציה) DCD ואת ההשפעה העקיפה והמשולבת ,המופיעה בכל תחומי ההפרעות השונות (הפרעת הקשב וריכוז, אוטיזם ועוד). גם ילדים אלו זקוקים לתנועה ובעיקר לתנועה קואורדינטיבית משולבת משימות חשיבתיות.

ומה קורה עם 80% יליד האמצע שם התחום התנועתי מוזנח ואין הבנה מספקת לחשיבותו הבריאותית ,בטח היום כאשר מדעי המוח מדברים על מוח גמיש בהקשר תנועתי ויש רבים שהתנועה לא מפריעה להם בלמידה לא דווקא מקדמת אותם .

אמנם יש יותר התייחסות של המדיה  ואנשי מקצוע מצד אחד לבעיות הבריאות של ילדים עם מחלות מבוגרים, ומצד שני לספורטאי העל ולסכומי עתק המשולמים לכישרונות בעיקר בכדורגל.

ישנה כבר הבנה בקרב הורים, רופאים מטפלים כי ילדים זקוקים ליותר תנועה וכי העולם המודרני המנוהל בעיקר בישיבה פוגע בהתפתחות שלהם . אך עדיין אין הבנה איזו תנועה הכי תורמת להתפתחות שלהם. חסרה עדיין גם ההבנה ובטח היישם בצורה ממוסדת בשילוב התנועה וחשיבותה להתפתחות השכלית/מוחית  ולא רק להתפתחות הגופנית חינוכית .

בשנים האחרונות  יושמו מודלים מקדמים בתחום במספר בתי ספר , שמטרתם היתה לשלב  בין גירויים מוחיים /קואורדינטיביים ותחומי לימוד  שונים במעגלי הוראה ולמידה שונים , כמו למשל מודל בית הספר בתנועה קואורדינטיבית (ורטהיים 2019 זוכה פרס החינוך ב 2019)  אבל זה רק כמה טיפות בים. "הגיע העת שכל ילדי ישראל יזכו  לכך" ) המנהלת  .

מאמר זה בא להאיר את חשיבות התנועה הקואורדינטיבית (המושג תנועה איננו מספיק) ואת מכלול השפעותיה וזאת גם בהקשר לחשיבות המורה לחינוך גופני ,במידה ויקבל כלים בתחום  , בטח לאור הממצאים החדשניים בשנת 2023 , מה שמחייב חשיבה כוללת עם המורה לחנ"ג בבית הספר ותרומתו בתחום זה ,כמובן בשיתוף כול המורים . בנוסף המאמר מציג את הקשר בין הפן הבריאותי- החינוכי  והצורך בשיתוף פעולה בין המערכות כבסיס לשינוי אמיתי בשטח .

השאלה מאיפה מתחילים? איך לגרום בחברה שהמדיה משתלטת בה על שעות הפנאי  לגרום לילדים שונים עם להיות חלק באיזון בין תנועה ולמידה מתוך מוטיבציה פנימית גם לאלו שאינם ספורטאים? האם ההוראה והלמידה המבדלת צריכה להתחיל בשיעורי החנ"ג או במקביל בכול המקצועות ?

הילדים של היום

פעם לרוב הילדים היה דחף לתנועה, הילד אתגר את עצמו ללא הנחייה חיצונית, בטיפוס (גם על עצים) ובהתמודדות עם הגעה לגבול יכולותיו (ריצה מהירה, קפיצה מגובה  וכ"ו),  מה שיצר בגופו פעילות גבוהה ברשתות העצביות  ושחרור הורמונאלי תואם. היום רוב הילדים מחפשים כול הזמן לנוח, לשבת, לצפות במסך. בכול עומס גופני קטן הם מקטרים, מפסיקים, או שבכלל נמנעים.

היום גם קשה ל"העמיס"  על ילד  מטלות בתחומים אחרים אם זה בשעורי בית, במטלות ביצועיות של עזרה בבית ועוד.  גם יציאה לטיול רגלי  קצר ( לחנות קרובה או לטבע) היא משימה לא פשוטה, לכל  מקום הם רוצים להגיע עם רכב.

לילדים של היום יש חוסר איזון בין החושים , חסרה קליטה שמיעתית מתמשכת, הם פיתחו קליטה מתמשכת דרך הצפייה במסכים קליטה המשלבת שמיעה וראייה.  כלומר יש חוסר איזון בין שמיעה וראייה ובמיוחד במעבר בין קליטה משמיעה לקליטה חזותית.

הילדים של היום מתקשים גם לתפקד במציאות – תנאי תלת ממד, כיוון שהם מבלים שעות  ארוכות מול מסכים – הם מפתחים ראיה דו- ממדית. המעבר מדו ממד לתלת ממד מקשה על תפקוד הילד ועל רכישת עצמאות תפקודית ובעיקר תפקודים ניהוליים בסביבה משתנה .

שימוש היתר במסכים ובעיקר בנייד שהמסך שלו קטן יחסית, מגביל את ההתפתחות של התפיסה המרחבית והשימוש במרחב בתנועה ברגל יד ועין במקביל כמו גם על הקשר זמן מרחב שמקשה עליו בתפקוד בבית, במשחק עם עצמו ובמיוחד עם ילדים אחרים עד כדי  היווצרות של בעיה חברתית .

לילדים של היום חסרה תנועה ספונטנית  וחופשית. גם אם יש להם דחף לתנועה אז הם לרוב מנותבים לחוגים בהם אומרים לילד מה ומתי  לעשות. חוסר בתנועה יזומה בא לידי ביטוי גם בבית הספר, הילד מחכה להוראות, לא מגלה חשיבה יצירתית, מבצע מטלה ומחכה להוראה הבאה  מחקה את תשובות הילדים האחרים, גם כנער הוא מדקלם תשובות ולא מראה חשיבה עצמית.

לילדים של היום יש פחות דמיון הקשור לרב גוניות של תנועה במרחב, מה שמקשה עליהם לתפוס (גם במקצועות הליבה) את חומר הלימוד. מה שנפגע במיוחד הם  הקשרים הרב תחומיים והיכולת לראות את התמונה הכוללת.

יום הלימודים הארוך כבר בבית הספר היסודי והישיבה המתמשכת לאורך היום ובמיוחד כאשר הנושא ודרך העברתו לא מתקשרים לחיי היום יום  של הילדים, גורמים אף הם  לחוסר שקט אצל הילדים ובמקרים רבים להגדרת התוצאה כבעיה ואף כהפרעה ו/או הפרעות שונות. לכן מערכת החינוך נדרשת לחשיבה אחרת, כמו למשל במודל בית הספר בתנועה קואורדינטיבית.

יש יותר ויותר פציעות אצל ילדים במסגרת בית הספר בשיעורי החנ"ג , בהפסקות וגם בסביבה הביתית.  הפציעות לרוב קשורות לחוסר איזון בין תנועת הילד והבנה לקויה של הדרך שעליו לעשות, כיצד עליו להתנועע במרחב, איך להגיב  לשינויים בשטח או לפעולה של ילד אחר. לעיתים הילד  לא קורא ולא מבין את הסיטואציות/הסכנות (גם במשחק)  או לא יכול להגיב בזמן לשינוי מסוכן והוא נופל. כשהוא נופל אין לו אינסטינקטים טבעיים ליפול נכון והוא נחבל בצורה קשה.

יש  אמנם יותר ויותר השקעה כספית במתקנים, במכשירי כושר צבעוניים בשכונה,  במתקני טיפוס והליכה בשיווי משקל,  במגרשים פתוחים  למשחקי כדור  ובפארקים נרחבים. אך הילד הצעיר תלוי בהוריו שבד"כ עובדים במהלך השבוע ובסופ"ש רוצים לנוח. וגם אם ההורים כן יוצאים  לפארקים ולמגרשי משחקים  עדיין הילד ה" מכור" לנייד לא יפעל במקומות אלו, אלא ישב וישחק בנייד! זה גם תלוי בכמה ההורים " יילחמו" איתו להתנתק מהנייד ובכמה כלים רכש בשעורי החינוך גופני להפעיל את עצמו!!

שיעורי החנ"ג היו פעם  השיעורים שכולם חיכינו להם. אלו היו שעורים שהוציאו אותנו מהישיבה וההקשבה בכיתה לפעילות מאומצת אינטנסיבית במגרש. היינו חוזרים לכיתה סמוקי לחיים, מתנשפים ומזיעים. כיום מקצוע חינוך גופני, בהרבה  בתי ספר  הופך להיות מקצוע  "משני", כשצריך שיעור לחזרות למופע הוא הראשון שמתבטל ובשעורי השלמה הוא הראשון שמתבטל!

בנוסף נשמע הזוי אבל הילדים של היום לא רוצים להזיע, הם מגיעים עם מכתבי גיבוי מההורים שמאפשרים להם לשבת בצד, והמורה לחינוך גופני נשאר עם הילדים שבמילא אוהבים תנועה ובוודאי גם הולכים אחה"צ לחוגי ספורט או לשחק במגרשים הציבוריים.

כיום המורים  לחנ"ג לא יכולים להעריך  את מידת תפקודו של הילד. משימות ותרגילים שהיו קלים לילדים לפני כמה שנים נחשבות לקשות ואפילו קשות מאד עבור הילדים כיום (מדווחים מורים ותיקים).

רבים נדרשים לעזרה  במיומנויות כמו טיפוס על סולם, קפיצה מספסל למזרון ועוד.  תרגילים שהיו חלק קבוע משעורי החנ"ג נעלמים. נכון בשיעור החנ"ג יש סיכוי גדול יותר להיפצע מאשר בשיעור חשבון. לכן ישנם גם מורים לחנ"ג ש"מפחדים" לתת משימות חריגות כמו למשל ריצה צידית, ריצה לאחור, טיפוס על סולם, הליכה על ספסל שלא נדבר על קפיצה על ארגז, תליה על טבעות ושימוש במקבילים  ( מכשירים שכבר נדיר למצוא בבתי ספר יסודיים). המורים  "מפחדים" שהילדים יפלו וייפצעו, ושההורים יבואו אליהם בטענות ולעיתים אף יוגשו נגדם  כתבי תביעה.

לכן הפעילות שילדיהם מקבלים איננה מגרה מספיק את יכולותיהם ולא מאפשרת להם להתנסות באתגרים שיצריכו מהם להתגבר על פחד וחוסר הצלחה מידי, ולחזור על מטלה כמה פעמים עד השגת הצלחה ועוד.

אך במיוחד נדרשת חשיבה איך להגיע לכול אחד בתפיסה של פדגוגיה מוטת עתיד גם בכיתה גדולה כול אחד בדרכו ועל פי מוחו שלו וכאן הסיכוי ופחות הסיכון.

מה יקרה אם המצב יישאר כמות שהוא

העידן הדיגטלי מחייב אותנו אנשי החינך להסתכל בצורה רחבה יותר מצד אחד על מערכת החינוך הן בבתי הספר במקצועות השונים, הן בחינוך הגופני ובמיוחד להבין את הקשר בין חינוך ובריאות הילד והשוהות בגדולה של ילדים. ומצד שני  להבין את האחריות המוטלת על ההורים  לדאוג לגירויים תנועתיים  שיפתחו את  תפקוד הילד בשעות הפנאי מתוך הבנת הקואורדינציה היום ומשמעותה ללמידה ולהתפתחות הילד. כשהילד לא יהיה מאותגר, גופנית וחשיבתית במקביל וביחס שווה , ישנה סכנה אמיתית שיתפתחו אצלו קשיי קואורדינציה שיפגעו גם ביכולותיו הלימודיות, החברתיות  וגם בבריאות הגופנית והרגשית שלו. כיום  ישנם פערים גדולים בין ההתפתחות האנתרופומטרית הלא מאוזנת (יחס בין גובה ומשקל) וההתבגרות המינית המהירה ובין  היכולת (הנמוכה) בחיבור הסביבה להתפתחות תפקודי הניהול שלו וקצב התפתחותו לעצמאות .

פערים אלו גורמים מצד אחד לסביבה להתייחס אל הילד כבוגר יותר מהתפתחותו הרגשית  ומצד שני  ל"העמיס" על מוחו ידע למרות שתפקודו הגופני מעוכב . על מנת  ליצור איזון בין הפערים נדרשת הבנה טובה יותר של המוח, למידה בתנועה משמעותית ,והבנת משמעות הקואורדינציה האינטגרטיבית המחברת את החושים לתנועה כבסיס בריאותי להתפתחות מאוזנת רגשית . קואורדינציה טובה מאפשרת למידה בריאה ומונעת בהווה בעיות והתפתחות של הפרעות שונות, ובעתיד מונעות היווצרות של בעיות בריאות שהן תוצאה של חוסר תנועה קואורדינטיבית.

אם המצב יישאר כמות שהוא, ילדים יהפכו לרובוטים, או כפי שהגדיר זאת המדען הצעיר ביותר בישראל "אני מלא ביכולת שכלית אבל אני בקושי יודע להגיע למכון כאשר הוויז לא עובד! וקשה לי לעלות מדרגות כאשר אני צריך להגיע למעבדה! אני מתעייף מהר בגוף ובראש ".

מה הפתרונות

התפתחות הילד  גופנית וחשיבתית  זקוקה לתנועה אך לא לתנועה סתם, לא רצים "סתם", אלא לתנועה משמעותית שבאה לידי ביטוי בשילוב של חשיבה בתנועה/קואורדינציה אינטגרטיבית.

רב גוניות  תנועתית וקואורדינציה הם הבסיס ליצירת יציבות רגשית (מסונה). את אלו יכולים לפתח המורים ובפרט המורים לחינוך גופני בחשיבה אחרת ובטח ההורים שרוצים כלים חדשניים.

עתיד המורה לחינוך גופני

התפקיד של המורה לחינוך גופני בכלל ובמיוחד בתקופה זו לאור ההבנה הבריאותית החדשנית  של הבנת המוח בתנועה , מאד מהותי. הוא כיום היחיד בבית הספר שעוסק בגוף בתנועה עם חשיבה כללית של הקשר כיום "גוף תנועה וחינוך " שצריכה ללוות את הילד  לאורך שנים.

החינוך הגופני הוא המקצוע בבית הספר שיכול לפתח את הילד במקביל גופנית רגשית ובריאותית. לכן יש גם חשיבות שכל מורה לחינוך גופני ידע  לשלב בעולם התנועה גם תכנים ממקצועות הליבה כי רק  כך הוא ינגיש את תחום התנועה לאלו שמסתייגים ממנו ויצליח לקרב את הילדים להיות בתנועה ( בחוגים או בגני משחקים ומגרשים ציבוריים)  בשעות הפנאי. השילוב של  תנועה ומטלות חשיבתיות  מפתח את האישיות של הילד ואת יכולתו להתמודד עם עצמו, עם הסביבה הרגילה, עם החברה ועם העולם הדינאמי והתחרותי מבלי לפגוע בבריאותו.

ההתנסות בתנועה, קפיצה בחבל ומשחקי כדור כמו למשל כדורשת, כדורסל, כדורגל  ועוד,  בשעות הפנאי הם חלק חשוב בתפקיד המורה לחנ"ג וזה לא פחות חשובים משיעורי ביית.

ספק רב האם הדור הצעיר של היום מכיר את הקלאס, מחבואים, 5 מקלות, ועוד. הילדים של היום מחמיצים את הפעילות הנהדרת שהייתה יוזמה של הילדים בשכונה, ושילבה תנועה, חשיבה, יצירתיות, יכולות גופניות  וכישורי חברה.

פעילויות שהמורים לחינוך גופני יכולים לשלב  בשעוריהם ולגרום לילדים להיות פעילים בהפסקות ובשעות הפנאי (ראו מאמרים שלי להחייאת משחקי השכונה כמשימה ביתית ) .

מורים יקרים, למדו את הילדים לעשות גלגולים שונים על מזרונים שונים, לקפוץ מעל מכשולים בגבהים שונים ( תוך שמירה על כללי בטיחות) לשחק בכדור ( כדורים שונים ) תחילה כל ילד עם עצמו (בתפיסה שכתבתי לשחק עם לפני המשחק נגד) .

תנו לילדים תרגילי קואורדינציה עם הוראות המאפשרות לכל ילד לבצע לפי יכולותיו (הוראה ולמידה מבדלת ) מבלי להרגיש נחות או מועדף. תרגילים שיאפשרו לכל ילד לבדוק את גבולות יכולותיו  ולהתקדם בקצב שלו וברמה שמתאימה עבורו. כך כל ילד ילד יפתח  בריאות  רגשית ומאוזנת ויהיה חשוף פחות לפציעות.

נדרשות הגדרת מטרות  חדשות למקצוע החנ"ג בבית הספר היסודי על בסיס פדגוגיה מוטת עתיד המרכז הוא הוראה ולמידה מבוססת תנועה קואורדינטיבית עם תכנים הסובבים את הילד .

מערכת החינוך

מספר התלמידים בכיתה מגיע עד 40, הדבר משמעותי מאד עבור המורה לחינוך גופני שכן ההבדלים ביכולות הגופניות בין הילדים הם גדולים וכל מטלה יכולה להיות קלה מידי עבור החזקים וקשה מידי עבור החלשים. במצב הנוכחי לא רק שנוצרים פערים בין הביצועים אלא שיש לכך גם השלכות רגישות וחברתיות שלעיתים אף מצלקות את נפש הילד לאורך שנים.

מערכת החינוך מתקשה לעצב הוראה ולמידה מבדלת בהקשר הגופני /שכלי בכדי להגיע לכול תלמיד.ה. ויש היום כלים פדגוגיים חדשניים המאפשרים זאת.

מערכת החינוך צריכה להנגיש את הידע הלימודי תוך שילוב תנועה ומושגים מחיי הילד על מנת ליצור  לו גירויים רב חושיים ורב גוניים. הבסיס הנוירופיזיולוגי/נוירו פדגוגי  והמעבר לנוירו דידקטיקה ונוירו מתודיקה  חייב להיות חלק במיוחד בכול בית ספר יסודי ואף בגני הילדים  עוד לפני הקניית תוכן לימודי  ספציפי, כאשר הניסויים מוכחים גם תרומה עדיין בחטיבת הביניים .

ההורים

תנו לילד לקפוץ, לרוץ ואפילו להתגלגל גם אם הוא מבלגן את הסלון ועושה רעש לשכנים.

תנו לילד כדור (תחילה מספוג) כבר מגיל צעיר מאד, שחקו איתו בגלגולים בהקפצות ובזריקות  עם כדורים שונים. צאו עם הילד בכל רגע שמתאפשר לגן משחקים, פארק, חוף הים.

לכו ברגל עם הילד כבר מגיל צעיר. תרגילו אותו ללכת ברגל ולא לסיוע כטרמפיסט על עגלת אחיו הצעיר.

מה אומר המדע

במחקר שטח – מחקרים השוואתיים מצביעים על ירידה משמעותית בתוצאות מבחנים בינ"ל במקצועות הליבה בכול המדינות אבל במקביל מבדקי ביצועים גופניים  מראים אף הם ירידה ביכולות הגופניות ובמיוחד בקואורדינציה. אחד הסימפטומים  הנבדקים הוא תיאום עין יד שחשוב מאוד בכול הקשור ללמידה. מחקרים אחרים מצביעים על ירידה משמעותית במיומנויות היסוד כמו ריצה , קפיצה, זריקה/תפיסת כדור, שחיה, רכיבה על אופניים וכ"ו.

במחקר רב תחומי תחת מדעי המוח – המסקנה המרכזית שעולה במרבית  המחקרים במדעי העצב, נוירולוגיה התפתחותית, מדעי המוח ובמדעי התנועה והאימון היא  שהקואורדינציה  היא הבסיס לתפקוד בכול תחום בחיים, היא  הבסיס לתפקודי התפתחות האדם מבחינה בריאותית, חברתית והכול מתחיל במוח שם נמצא האיבר שאחראי על הקואורדינציה והוא איבר חשוב מאוד ולא פרימיטיבי כפי שחשבו בעבר  .

מחקרים מוכיחים כי הורים בעלי מודעות גבוהה לתנועה וספורט "גוררים" איתם את ילדיהם לעסוק בפעילות ספורטיבית. ישנם גם הורים פסיביים שמודעים לחשיבות התנועה ובעיקר מודעים לחוסר תנועה שלהם כילדים, שפועלים ומכוונים את ילדיהם לעסוק בפעילות גופנית. אך עדיין יש  לא מעט הורים שלא רואים את החשיבות של התנועה הגופנית והשפעתה על תפקודי חיים רבים גם בהקשר  ללימודים, קשרים חברתיים ואיזון גופני, והתייחסותם למקצוע החינוך הגופני משפיעה גם על ההתייחסות של הילד למקצוע ולעיסוק בפעילות גופנית בכלל.

יש מגמת עליה דרמטית במספר הילדים המאופיינים עם בעיות רגשיות לצד עלייה חדה במספר הילדים המאופיינים ביכולות פיזיות נמוכות מהמצופה מבני גילם. לרוב נמצא אצל אותם ילדים גם בעיות רגשיות וגם יכולות פיזיות נמוכות!!

הילדים של היום מוצפים מצד אחד בידע נרחב ומורכב והם צריכים להיות ממוקדים, מצד שני ההתפתחות הגופנית התפתחות החושים  והתפתחות המוח הקטן מגבילים אותם ביכולת לקבל החלטות. החומר הנלמד בכיתה ו' היה נלמד פעם בכיתה י', מה שלטענת אנתרופולוגים הדרישות הקוגניטיביות גבוהות יותר מרמת התפתחות הילד.

ההמלצה הבני"ל היא לפחות שעה תנועה ביום ובעיקר תנועה קצת עצימה, אבל 78% מהילדים ( בנים ו 90% מהבנות בגילאי בית הספר היסודי, אינם מגיעים לרף מינימלי זה .

אחוז הילדים "הלא פעילים" עולה  עם הגיל, ובמקביל יש יותר ויותר בעיות של עודף משקל ומחלות שמתפתחות בעיקר דרך חוסר תנועה.

מסקנות נוספות:

  • קואורדינציה על רכיביה המודרניים ניתן וצריך לפתח בגילאים הצעירים, אך כול רכיב יש לו "תפקוד רגשי תואם גיל" כלומר יש לבנות תכנית גילאית לפי התפתחות הקואורדינציה ואל על פי נושאי לימוד שונים
  • מה שהגוף קלט בגיל צעיר יישמר בזיכרון במוח ובזיכרון התנועתי לאורך שנים!!קשה מאוד להשלים חסכים בקואורדינציה בגיל המבוגר.
  • בעלי קואורדינציה טובה הם גם בעלי בטחון עצמי ויכולת למידה טובה.
  • מערכת החינוך מתמקדת בהקניית ידע במקצועות הלימוד עצמם ופחות מיישמת ממצאים חדשים ממדעי המוח ויש כאן פוטנציאל רב להגיע לכול ילד וילד ולחסוך הוצאות גדולות למערכת הבריאות .

טיפים להורים

אל תכעסו על הילד/ הגננת /המורה אם ילדכם חזר הביתה מלוכלך או עייף לאחר שיעור חנ"ג.

לפני שאתם כותבים פתק למורה לחינוך גופני תשקלו האם באמת השחרור מהשיעור חיוני עבור ילדכם או שאתם נכנעים ללחציו. וחישבו על ההשלכות ארוכות הטווח שיש להימנעות שלו מהשתתפות בשעורי החנ"ג.

כדור הוא אמצעי משחק שכל ילד.ה רוצים לשחק בו.  חוסר היחשפות בגיל צעיר לכדור גורמת  לילדים לפחד,  בעיקר מתפיסת כדור, בעקבות כך הם  לוקים בביצוע מיומנויות היסוד הקשורות לכדור תפיסה וזריקה (תגובה וויסות כוח) ובתיאום עין- רגל, ועין- יד, מה שמקשה עליהם לשחק בקבוצה וגם מקשה עליהם בלימודים בהעברה של יכולות מהתנועה ללמידה פרונטאלית, דבר שבעבר קרה באופן טירוויאלי. לכן הורים יקרים   שחקו בכדור עם ילדכם כבר מגיל הינקות, ולא במשחקי תחרות.  עודדו הצלחה ע"י מילות עידוד וחיזוק.

תנו לילד כמה שיותר משימות משולבות בתנועה בבית בחצר בחדר מדגרות ובגני משחקים .

מסקנות:

פיתוח קואורדינציה בגילאים הצעירים – חובה היום יותר מתמיד

נדרש  שינויי תפיסה משמעותיים במערכת בחינוך בכלל , בתחום החנ"ג ,אצל ההורים ובמערכות הבריאות וזה בשיתוף פעולה הסברתי ומעשי .

הורים היום חייבים להיות מודעים לחשיבות הקואורדינציה ולהתחיל בהפעלת ילדיהם או בעצמם או ע"י מדריכים כבר מהגיל הצעיר.

ההורים חייבים לעודד את הילד להיות פעיל גופנית מגיל צעיר מאד, בתנועה שתעשה לו כיף ולא בחוג שהוא לא נהנה בו.

המצב  הנוכחי דורש מהפכה ולא תהליך במערכת החינוך, בעיקר בגנים ובבתי הספר היסודיים בהם ניתן לשלב תנועה משחק ולמידה. רק כך נראה פחות בעיות לימודיות, פחות הפרעות וקשיים, ופחות עומס כלכלי על ההורים ועל מערכת הבריאות.

שילוב הלמידה דרך תנועה קואורדינטיבית הוא בסיס להתפתחות הילד וייעשו טוב האחראיים על החינוך /חנ"ג אם ישכילו לשלב תחום זה בכל מסגרת לימודית בעזרת כלים חדשניים

(שהמורים ירכשו בהשתלמויות ממוקדות), כפי שנעשה בכמה בתי ספר מודל בית הספר בתנועה קואורדינטיבית. לכן ממליץ על קיום קורסים השתלמויות  והכשרות המשלבים תכנים חדשניים בנושא הקואורדינציה והמבוססים של מדעי המוח והתנועה  לאנשי מקצוע בתחום, לאנשי חינוך, מטפלים בתחומי הבריאות ומדריכי ספורט ובדגש על הוראה ולמידה מבדלת וחשיבה בתנועה בפרט בגילאים הצעירים.

ברגע שכולם יבינו שלמידה דרך תנועה קואורדינטיבית היא הלמידה היעילה ביותר (המאפשרת פיתוח זיכרון וחיבור רגש לשליטה) בהקשר לחיים בכלל ולא רק למקצוע מסוים. בצורת למידה כזו הילד לומד להתאים את עצמו למצבים משתנים ללא פחד רוכש  ביטחון  בגופו והדימוי העצמי שלו משתפר, כשהוא מציב לעצמו מטרות ויש לו מוטיבציה גבוהה לעמוד בן.

ככה יותר ילדים יוכלו לרכב אופניים באופן טבעי, יותר ילדים ( בנים וגם בנות ) ישחקו בכדור, השחייה תהיה יותר טבעית וכול תהליך הלמידה  בבית הספר יהיה יותר קל ומהיר וההוצאות של מערכת הבריאות בכול הקשור לחוסר תנועה  וההשלכות לנזקי הבריאות בהווה ובעתיד יקטנו משמעותית כלומר זו הרפואה המונעת האמיתית בחשיבה מודרנית .

 

הכותב ד"ר מרק ורטהיים, מדעי הספורט קלן, התמחות במדעי המוח/ קואורדינציה

"תנועה מעצבת מוח". "שקט דרך קואורדינציה".

זוכה פרס החינוך "בית ספר בתנועה קואורדינטיבית".

tiaw@012.net.il

[addtoany]
ניוזים- רשת אתרי החדשות המקומיות של ישראל, מכבדת את זכויות היוצרים ועושה את כל המאמצים לאיתור בעלי הזכויות של היצירות הכלולות בכל הכתבות שלנו ברשת. במידה ומצאתם יצירה שאת/ה בעלי הזכויות עליה ואתם מעוניינים להוריד אותה מהכתבה או להוסיף לה קרדיט, אנא פנו אלינו בטלפון/ ווטסאפ: 0522818000 או שלחו למייל: .mnewzim@gmail.com

כתיבת תגובה

עוד ניוזים בשבילך

Back to top button
נגישות