למה סופרים את העומר? הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור השבועי

יש מצווה שאנחנו מקיימים בימים אלה, ובהשגחה פרטית גם קוראים עליה השבוע, מצוות 'ספירת העומר'. למען האמת, המצווה לספור את הימים לא כל כך מובנת. הרי מישהו כבר עשה את זה לפנינו ואפילו פרסם את התוצאות בלוח השנה… אם לא נספור, הימים לא יעברו? חג השבוע לא יגיע כעבור 49 יום בדיוק? כסף סופרים כדי לדעת את הסכום המדויק שבידינו, ולוודא ששום דבר לא נשכח או הלך לאיבוד. בטיול מאורגן סופרים את האנשים על האוטובוס כדי לוודא שאף אחד לא נשאר מאחור.
אבל מישהו שמע על יום שנשכח או נשאר מאחור? מסופר על רבנו גרשום, אחד מחכמע ישראל שחי לפני כאלף שנים. הוא היה צורף במקצועו, ופעם אחת, הקיסר הביזנטי – בסיליוס השני, ביקש ממנו לייצר עבורו את 'כיסא שלמה'.

הכיסא של שלמה המלך היה כיסא מפואר עשוי זהב וכסף, מעוטר בדמויות של אריות, נשרים ובעלי חיים נוספים. הוא היה מצויד במנגנון מיוחד, כאשר המלך הניח את רגלו על המדרגות, היו בעלי החיים נעים ממקומם לכבודו של המלך, וכשהתיישב המלך על כיסאו, הנשר היה חג מעליו ומניח על ראשו את הכתר. ובכן, כיסא כזה בדיוק רצה הקיסר, וביקש מרבנו גרשום לייצר עבורו. רבנו גרשום הסביר למלך שכיסא כזה דורש חומרים יקרים ביותר, בכמויות גדולות מאוד, והוא חושש שבין העובדים הרבים שיעבדו על הכיסא, יהיו גם כאלה שלא יוכלו לעמוד בפיתוי, וישלחו יד בזהב ובכסף.
המלך התעקש. בסופו של דבר התברר ורבנו גרשון הכין את הכסא… בדיעבד, רבינו גרשום צדק. ובמהלך ייצור הכיסא, חלק מהחומר נעלם.
הסיפור מרתק, ויכול לשמש כמשל נפלא עבורנו. אנחנו מקבלים מאלוקים חומר גלם יקר, ואלוקים מצפה מאיתנו שמחומר הגלם הזה אנחנו נייצר כיסא.

ה'חומר' הזה הוא הזמן, זהו הנכס היקר ביותר שקיבלנו, והוא ניתן לנו כדי שנייצר ממנו משהו מפואר ונפלא, כדי שנמלא אותו בתוכנו במשמעות, בתורה ובמעשים טובים. כשחולפת שנה, כשחולף חודש ואפילו כשעובר יום, נשאלת השאלה, כמה שוקל ה'כיסא' שייצרנו לעומת הכמות הכסף והזהב שקיבלנו? איזה אחוז מהזהב היקר אכן נוצל למטרה שלשמה קיבלנו אותו? וכמה הלך לאיבוד בדרך? האם אנחנו חלילה מועלים במתנה היקרה שקיבלנו?
לכן את הימים שלנו אנחנו צריכים לספור, אנחנו צריכים למדוד ולשקול, אנחנו צריכים לוודא שהרגעים לא הלכו לאיבוד סתם כך, אלא נוצלו לצורך היצירה המופלאה שאנחנו מייצרים לאורך כל חיינו. כמו אברהם אבינו שעליו נאמר: 'ואברהם זקן בא בימים' ומוסבר על כך בזוהר הקדוש: בא עם כל הימים, אף יום לא עבר לו ללא תכלית או 'נשאר מאחור'.
מצוות ספירת העומר מזכירה לנו, שלא יכול להיות שיום ילך לנו לאיבוד סתם כך, בלי שמילאנו אותו בתוכן. בסוף כל יום נעצור ונשאל את עצמנו, מה עשיתי היום? ואם עוד לא עשיתי, אז לפני שאלך לישון אעשה משהו משמעותי, כדי שאני אהיה בטוח שגם היום הזה 'נספר'. כך נזכה ונהיה כולנו 'באים בימים', בדרכו של אברהם אבינו.

Pic. Pixabay