"השנה האחרונה והמלחמה שנכפתה עלינו, נגעה בנימי נפשו של כל יהודי בעולם." הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור השבועי על פרשת השבוע

בקרוב ימלאו שנים עשר חודש לטבח הנורא אותו חווינו בשמחת תורה. אי אפשר לשכוח, כיצד אט אט החלו לזרום הידיעות על מה שקורה בדרום, הלב נצבט, והראש ממאן להאמין שזה אמיתי. לצד האבל, האסון והטרגדיה הנוראה, התגלתה בימים אלו הערבות ההדדית בעם ישראל, באופן חסר תקדים. עוצמתו של העם היהודי, והדאגה האמיתית לשלומם של חיילי צה"ל, הופיעו בדמות רכבות אוויריות של תרומות מקהילות יהודיות מכל העולם, התגייסות בשיעור חסר תקדים לשירות מילואים, ומתנדבים שרצו רק לתת ולסייע בכל מה שרק ניתן לדמיין.
בפרשת השבוע, אנו קוראים על משה רבנו, שהוביל את העם 40 שנה במדבר. עם ישראל תיכף נכנס לארץ, ומשה יודע שלא ייכנס לארץ, והוא מדבר עם העם לרגל סיום תפקידו. אחת המצוות עליהן מדבר משה, היא מצוות ביכורים. להביא את הפירות הראשונים שגדלים בשדה לבית המקדש. להודות לה' על הארץ ועל פירותיה. במדבר, לא היה להם עיסוק בחקלאות. ולכן המצווה הייתה פחות רלוונטית. אך גם בכניסתם לארץ ישראל, מצווה זו לא החלה מיד, אלא רק אחרי 14 שנה. כשעם ישראל כבשו וחילקו את הארץ. וכל יהודי הגיע לאדמתו ונחלתו. דבר שיכול תמיהה. 14 שנים אפשר לאכול מהיבול של השדות מבלי לומר תודה לאלוקים, ואחר כך צריך להגיד תודה בכל פעם מחדש?
אחד ההסברים לכך, נעוץ בתוכן ההודאה לאלוקים. הודאה אמיתית, צריכה להיות מכל הלב, מתוך שמחה אמיתית. זו גם הסיבה שאת הביכורים מביאים בחגים, שאז השמחה שלימה.
הערבות ההדדית הנדרשת בעם ישראל היא כזו, שגם אם יש לי כרם ענבים, הגעתי לנחלה משלי, יש לי בית משלי. כל עוד לא נכבשה כל הארץ, וישנם יהודים שעדיין נלחמים לכבוש את חלקם, ולא התיישבו בנחלתם. אני חרד לגורלם, ואין שמחתי שלימה. כשחצי מהעם עדיין נלחם על כיבוש הארץ, גם שמחתי שלי אינה שלימה, בנחלה שאני כבר קיבלתי. ביהדות, שמחה שלימה מתאפשרת רק כאשר העם כולו התיישב איש בנחלתו. ואז יכולה להיות הודאה אמיתית לה' על הארץ ועל פירותיה. השנה האחרונה והמלחמה שנכפתה עלינו, נגעה בנימי נפשו של כל יהודי בעולם. החל משמחת תורה, ברגע שהתחילו לזרום הידיעות על השואה הנוראה שמתחוללת ביישובי הדרום, ממשיך בכל בוקר בו נפתחו מהדורות החדשות ב'הותר לפרסום' וכלה בחרדה אמיתית לשלומם של כל החטופים. אלו דברים שנוגעים במקומות הכי רגישים של כל יהודי, בכל מקום בעולם. הערבות ההדדית והחרדה האמיתית לגורלו של כל יהודי, טבועה בנו, הרבה יותר עמוק ממה שאנחנו חושבים.
מעניין, שהשבת – ח"י אלול – הינו יום ההולדת של שניים מאבות החסידות. רבי ישראל 'בעל שם טוב', ורבי שניאור זלמן מלאדי (האדמו"ר הזקן). שניהם העמידו את מצוות 'אהבת ישראל', כאבן יסוד בעבודת ה'. סיפורי חסידים רבים מתארים את האהבה הגדולה שהייתה להם לכל יהודי, דבר שגם בא לידי ביטוי בספרי ההגות החסידית.
אולי אין מתאים מכך, שדווקא ביום ההולדת שלהם, אנו קוראים על פרשת הביכורים והמסר שלו על 'אהבת ישראל' ו'ערבות הדדית'.
זה הזמן, לחזק את הערבות ההדדית בנינו. פשוט לאהוב כל יהודי, להיות איכפתי לרווחתו הגשמית והנפשית. לגלות ערנות ורגישות לכל יהודי סביבנו. וזו בהחלט הכנה טובה לראש השנה ויום הכיפורים, להיכתב ולהחתם – בעזרת ה' – לשנה טובה ומתוקה.