משפט יהודי עתיק אומר 'שני יהודים – שלוש דעות' הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור לכבוד שבת

'מלחמות היהודים' היו (ועודם), נושא טעון ומורכב. משפט יהודי עתיק אומר 'שני יהודים – שלוש דעות'. המחלוקות, מלוות את כל ספר בראשית, קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, יוסף ואחיו (בפרשת השבוע שלנו) ועוד. לפני שנה בשמחת תורה, העולם היהודי חווה טראומה בלתי נתפסת, אך הטראומה הזו, הביאה איתה רוח של אחדות מכל גווני העם. אז מה קרה שם שנה שעברה שגרם לכולנו להתאחד? האם וכיצד ניתן 'לשכפל' את האחדות הזו גם להיום? מעניין ומרענן להכיר את הגישה החסידית והמתכון באמצעותו ניתן לאהוב כל אחד.
בפרק ל"ב בספר ה'תניא', מאת רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד, מוסבר שכאשר מתמקדים בנשמה, אפשר לאהוב כל אחד. ההבדלים בנינו מתבטאים באספקטים הפיזיים (הגשמיים), ביכולות וכישורים, בנכסים והישגים, באמונות ובדעות. ואילו מצד הנשמה, אין הבדלים. כולנו מגיעים משורש אחד, חלק מעם אחד. כולנו משלימים זה את זה, ומרכיבים חלקים שונים של גוף אחד.
אנחנו חיים בעולם תחרותי, בו ה'ערך' שלנו נמדד לפי ההישגים שלנו, איזו דירה, רכב, תואר או תפקיד יש לנו. דברים אלו הינם חשובים, אך ערכם אפסי ביחס ל'קומה השלימה' המורכבת מכל חלקי העם. לפני שנה, כולנו שחכנו מהדברים הקטנים המעסיקים אותנו ביום יום, והתחברנו למשהו גדול יותר.
ובלשון ה'תניא': "והנה ע"י קיום הדברי' הנ"ל (להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה) הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן".
אז לא משנה אם נתקעתם בטיסה '002' וקיבלתם סיוע מחב"ד אתונה או שחב"דניק חייכן הציע לכם להניח תפילין, או סתם כובדתם בסופגנייה עתירת קלוריות בחנוכה, ודאי תהיתם לעצמכם מה מניע את החב"דניקים?
את התשובה תמצאו בתורת החסידות ובספר *התניא* הנחשב לספר היסוד של חסידות חב"ד. ככל שבחיים האישיים שלנו, ניתן שימת לב גדולה יותר לפרטים בהם אנחנו שונים, כך יגדל האתגר להתעלם מנתונים אלו, ולחוש את המאחד.

היום, י"ט בכסלו, מציינים את 'חג הגאולה' לרגל 226 ליציאתו של 'בעל התניא' ממאסרו. ומתחילים את הלימוד השנתי בספר התניא.