חזקות מהרוח: התערוכה מספרת את סיפוריהן מסמרי השיער ומתעדת את האומץ ועוז הרוח שגילו אותן נשים עוצמתיות, דמויות מופת שראוי שייזכרו לעד כמי שהובילו את החברה הישראלית ועם ישראל בשעותיו הקשות

אילנה בן שושן – גורן, משפטנית ויועצת לקידום מעמד האישה. אמא גאה ללי גורן-גרצברג וסבתא ליעל ונועה. מכהנת בתפקיד מאז 2005 ולפני כן, עיתונאית ברשת המקומונים של ידיעות תקשורת.

בשנים האחרונות ניכרת פריחה בנושא זה בכל התחומים, נעשו פרויקטים רבים ומגוונים, כגון הקמת מועצת הנשים שלא פעלה כאן בעבר, קורסים שונים לפיתוח מנהיגות, השנה הסתיים קורס "קדימה אחרייך" במימון הרשות לקידום מעמד האישה, שנועד להכשיר נשים להתמודדות בזירה הציבורית, הכשרות מקצועיות ופיתוח עסקי לנשים, מחזורים רבים של מינוף עסקי לבעלות עסקים, "בשנה שעברה בחודש האישה הפקתי, לראשונה בנתניה, כנס נשות עסקים, בשיתוף מרכז הזדמנות בתעסוקה, תצוגת אופנה מיוחדת, בשיתוף ויצו, שבה נשים סלבס מקומיות, יזמיות ובכירות בעירייה, לרבות ראש העירייה עצמה, צעדו על המסלול בבגד שהן תרמו, כשכל הכנסות התצוגה הוקדשו להעצמת נערות בסיכון, פרוייקט המתממש בימים אלה ממש, במיוחד לחודש האישה, השבוע אני משיקה גם מיזם מרגש חדש, "שומרות סף", המכשיר בלניות ובעלות מקצוע הפוגשות נשים מדי יום, כגון ספריות, קוסמטיקאיות ומטפחות ציפורניים, כדי לתת להן כלים לזהות נורות אזהרה וסימנים למערכת יחסים אלימה, ולהפנות אל הגורמים המתרימים. זה פרוייקט שיכול ממש להציל חיים ואני גאה בו מאוד, כי זו בעיני מהותו האמיתית של התפקיד.  היה לי לכבוד ולעונג להפיק פרוייקטים רבים נוספים, שעניינם העצמה וקידום נשים."

ספרי על ההפקה ועל מה שמיוחד בה…

רבות דובר בעבר על שילוב נשים, המהוות 51% מכלל האוכלוסייה, במוקדי קבלת ההחלטות, בצמרת המשק הישראלי, דבר שלא התקיים, על חיוניות שילובן בצה"ל כלוחמות ובכלל במערך כוחות הביטחון וההצלה על זרועותיו השונים. והיו בדרך השגות שוביניסטיות על כשירותן ויכולותיהן.

למרבה הצער, דווקא ב- 7 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה, נשים הוכיחו יכולות, יוזמה ותושייה, יוצאות דופן. בכל התחומים: החל משדה הקרב, שבו התגלו סיפורי גבורה עילאיים ומרגשים, במקרים רבים יותר מאלה של גברים, למשל תצפיתניות, למשל, קמב"ציות, לוחמות שריון, גדוד קרקל, פרמדיקיות ורופאות שטפילו בפצועים תחת אש, שוטרות שלחמו בגבורה, קצינות שהצילו חיים וטייסות שהטיסו פצועים משדה הקרב אל בתי החולים, כל אלה נעשו פעמים רבות תוך סיכון חייהן.

ניקח למשל את רחל מאופקים, שבתושייה ויצאת דופן הרגיעה מחבלים שחדרו לביתה, כשהציעה להם עוגיות והאכילה אותם, עד שהיא ובעלה שוחררו, כמו למשל גם מתנדבת זק"א, שזיהתה גופות ואספה רקמות כדי שיהיה מה להביא לקבורה.

כל גילויי הגבורה האלה כל כך ריגשו אותי, שכבר מתחילת המלחמה אספתי סיפור ותמונה, ועוד ספור ותמונה, ופרסמתי על הקיר שלי בפייסבוק.

כשהתקרב חודש האישה, פגשתי באירוע את בני אפרים, מנכ"ל היכל התרבות, וסיפרתי לו על האוסף הזה שלי ואמרתי לו שאת הדברים האלה חייבים לתעד, כי אסור שיישכחו הדברים שנשים מופלאות אלה עשו, למרבה הצער, תוך קיפוח חייהן בחלק מהמקרים. הצעתי להפיק תערוכת גיבורות, ולמזלי, ולזכותו ייאמר, שהוא מאוד התחבר וזרם איתי.

הרעיון שלי היה לפנות אל תלמידי האמנות והמחשבים בבתי הספר התיכוניים, ולרתום אותם להעלות תוכן אמנותי לתמונות ולסיפורי הגבורה המלווים אותן. אם באמצעות בינה מלאכותית, ואם באמצעים אמנותיים או מגוון סגנונות שונים. נתנו חופש אמנותי.

חשבתי פשוט שאת חומר הגלם הנפלא הזה אסור לבזבז וחייבים לתת לו ביטוי. כן ראיתי בכך גם הזדמנות לקרב את התלמידים והנוער אל מה שקורה, להעביר אותם תהליך נפשי תוך כדי העבודה, תהליך שיעזור להם לעבד את המציאות העכשווית, וכן, זו לא מילה גסה, גם ציונות. שיראו מה נשים בחברה שלנו עשו ועושות, למה הן מסוגלות, איך החברה תפקדה בימי המלחמה הראשונים, ואיזה עם נפלא יש לנו. בהחלט ראיתי בכך גם פן חינוכי. רתמתי אלי את אביבה פרץ, שמפיקה מבחינה מעשית את הפרוייקט, שלאורך כל התהליך תרמה רבות מניסיונה ומעצותיה הטובות ועל כך אני מודה לה. ישבתי מול המחשב, גלשתי באינטרנט, ובמשך מספר ימים קיבצתי והכנתי מצגת של כל הגיבורות ומעשי גבורתן. נפגשתי עם מנהלי בתי הספר: אלדד, אורט גוטמן, ריגלר וטשרניחובסקי, הצגתי בפני כל אחד מהם את הרעיון והמצגת, והדבקתי את כולם בהתלהבותי. אני מוכרחה לציין לטובה את גילת סיימון, מנהלת אגף החינוך העל יסודי, שבלי אישורה והסכמתה, זה לא היה יוצא לפועל, וכמובן את כל מנהלי בתי הספר שמניתי ואת המורות לאמנות, שהן אלה שהדריכו ופיקחו על תהליך היצירה.

יש לנו נוער מצוין, הילדים נרתמו לכך בהתלהבות ובכל לב, עבדו בלחץ של זמן והפיקו תוצאות מרגשות ביותר, כל אחד עיבד את הדמות כפי שהוא רואה בעיניו. הפיקו תוצרים מרגשים במיוחד, שכאשר ראיתי את חלקם, תוך טיול להתרשמות במהלך התהליך, ממש עמדו דמעות בעיני. התערוכה מאוד מרגשת.

מה נראה? תמונות של גיבורה ושמה, ובתחתית התמונה יופיע קיו אר קוד, שכאשר סורקים אותו, מגיעים אל דף נחיתה ובו מסופר סיפור הגבורה של אותה דמות. התערוכה תיתלה על קירות היכל התרבות ותוצג שם לאורך כל החודש כולו.

כיצד בא לביטוי החוזק הנשי בהפקה?

התערוכה נותנת כר ומקום נרחבים לדמויות שהן כולן של נשים, שכאמור גילו גבורה ויוזמה יוצאות דופן. לאור מעשי הגבורה של הגיבורות בתערוכה, שוב אין ספק שנשים חזקות לא פחות ופעמים רבות גם יותר מגברים, ושוב לא יכולה להיות שאלה בדבר כישוריהן, יכולותיהן הפיזיות או המנטליות, ושאת הדבר הזה יש למנף גם אל עבר תפקידים ציבוריים בכירים וגם אל מוקדי קבלת ההחלטות למיניהם. מימד נשי נוסף, ניתן למצוא גם בעובדה שמי שסייע והדריך ועבר יחד עם התלמידים את התהליך המרגש הזה הן המורות לאמנות, שהצליחו להפיק מתלמידיהן, הצעירים יש לציין, כי מדובר לרוב בשכבת י' ו-יא',  תוצרים מרשימים בהחלט, ואין לי כל ספק שלעובדה שמדובר במורות ולא מורים, יש השפעה לא מבוטלת על עיצוב והצלחת התערוכה.

חשוב: קראתי לתערוכה "חזקות מהרוח". גם בגלל שרוח זה גורם חזק, והן בגבורתן היו חזקות ממנה, וגם רוח מבחינה מנטלית, כי נשים מופלאות אלה גילו רוח של גבורה ותרמו ותורמות לרוח הכללית בחברה.

מה תרצי שנשים ייקחו מההפקה שלך?

מה שארצה שנשים ייקחו מהפקה זו ובכלל הפקות חודש האישה הוא, שאנחנו חזקות פעמים רבות גם יותר מגברים, שאנחנו יכולות הכל, שיש לנו כישורים לבצע כל משימה, בשדה הקרב ובעורף. ושבשעת מבחן גם הוכחנו זאת. לדוגמא, כל הנשים המופלאות בעורף שהקימו חמ"לים שונים לאחר שזיהו במהירה את הואקום הממשלתי, לא המתינו ופעלו אם כדי לאסוף ציוד לחיילים, אם כדי לקלוט ולחבק את המפונים ולדאוג לצרכיהם, אם כדי לקיים מדי שבוע פריסות שונות לחיילים בשטחי כינוס, לבשל ולאפות להם כדי להביא אליהן טעם של בית, ועוד ועוד. אנחנו רק צריכות שיתנו לנו לעבוד. לסכם זאת במילה אחת: מנהיגות. שפרחה וצמחה היכן שיש מנהיגות מכוונת שניהלה הכל ופיקחה מלמעלה, כמו מרים, שאין ספק שהמנהיגות שלה חילחלה כלפי מטה עד רמת השטח ואפשרה למנהיגות הזו לתפקד ולשגשג. שבעצם, אנחנו לא צריכות לחכות ש"יתנו לנו", אנחנו צריכות פשוט לעשות ולקחת. כמו שעשינו מאז המלחמה.

מה המסר שלך לנשים?

מלאללה יוספזאי, זוכת פרס נובל לשלום, שנלחמה מול הטאליבן באפגניסטן על זכותן של נשים לרכוש השכלה, אמרה שהיא אוהבת את החלומות שלה ומתגעגעת אליהם. ואני מרשה לעצמי להוסיף, אל תחכי עד שתצטרכי להתגעגע אל חלומותייך. תחלמי, אבל גם  תעזי להגשים. כי רק כשיוצאים מגיעים למקומות מופלאים.

האם לדעתך יש שיוויון בין נשים לגברים?

לצערי, אין שוויון בין גברים ונשים, חרף מקומנו בחברה, חרף היותנו מחצית האוכלוסייה. נשים אפילו משכילות יותר מגברים, וזו עובדה סטטיסטית, ולמרות זאת, אין מספיק נשים בצמרת המשק, החברה והפוליטיקה, ולמרות עובדה מצערת זו, כאשר  יש אישה בתפקיד בכיר, השכר שלה נמוך בשליש מאלה של גברים בתפקיד מקביל. נדרך להשיג זאת היא תהליך ארוך, אבל רק אם אנו הנשים נעז, נתמודד ונתחרה על תפקידים שונים, ונאפשר לעצמנו "לקחת", נצליח לשפר את המצב.

מה החלום שלך?

החלום שלי בקשר להישגים לעולם הנשי, הוא שלא יהיה יותר צורך בקיום "יום האישה הבינלאומי", משום שאז המשמעות תהיה שהשגנו שיוויון מגדרי ושנשים מתמודדות ואוחזות בתפקידים בכירים, בשכר שווה למקביליהן הגברים, וממלאות מחצית מכיסאות הכנסת ומשרדי הממשלה. זו כמובן אוטופיה, אבל אולי תתחיל להתגשם כשתהיה כאן אישה כראש הממשלה שתקדם את החלום הזה. שאגב, אינו בלתי ניתן להשגה, ע"ע עיריית נתניה, שהעומדת בראשה מאז ומתמיד מינתה וקידמה נשים, ומתחזקת שדרה ניהולית נשית רחבה ביותר, הלואי וזה יקרה גם בממשלות שלנו.