"איך עוזבים כלוב של זהב והולכים אחרי החלומות? פשוט הולכים." טור דעה מאת אקדסמן יגאל

לעזוב את כלוב הזהב של ההייטק הישראלי למען צוערות במשרד החוץ?
את הפוש של המודעה מטעם משרד החוץ על פתיחת קורס צוערים חדש וגיוס עבורו שקפץ לי
בבוקר בהיר אחד בעבודתי בחברת הייטק גדולה כנראה כבר לא אשכח לעולם. האם זהו אירוע
מחולל? כזה שמשנה נתיב חיים? שמסיט אותך מהמסלול שהיה כל כך מקובע, כל כך ידוע וברור,
כל כך בטוח. איך עוזבים את כל זה ומקבלים החלטה לעשות מאה שמונים מעלות לכיוון אחר, חדש
לגמרי, רצוף אתגרים וסיכונים וכל זאת רגע לפני גיל חמישים.
"אתה רציני"? שאלה אותי רותי, אשתי. "אתה בטח צוחק עליי". אומנם אני ידוע כאדם שאוהב
הומור ומנסה להתבדח על כל דבר עם כל אחד, אך הפעם הייתי רציני לגמרי. "אני רציני", עניתי
לרותי במבט הכי רציני שהצלחתי להעלות על פניי באותו הרגע. והיא מנגד, ממרום 47 שנותיה,
עדיין ניסתה לזהות אם אני אכן רציני לגבי זה. "כרגע שלחתי מייל והדרך ארוכה מאוד, בואי נראה
בכלל אם יחזרו אליי".
זאת הייתה נקודת הפתיחה של שנה מטורפת, מאתגרת, אינטנסיבית שגם במרחק של זמן
מראשיתה אני מסתכל לאחור עם חצי מבט לקראת הבאות ולא מאמין שזו הנקודה בה אני נמצא.
צומת כה חשוב בחיי ובחיי משפחתי שאת המסלול אליו נפנה עדיין איש לא יודע ולאן תוביל אותנו
הדרך אנחנו מתקשים כרגע לנחש.
בשנת 2008 ,נרשמתי ללימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה. ושוב נטיתי
בנדנדת חיי, לצד השני שמרכיב את מי שאני החלטתי לעשות שינוי ולנסות את מזלי בתחום הניהול
והעסקים. נקלטתי כעובד מן המניין בחברת הייטק גדולה וכמעט מייד עברתי לנהל צוות קטן
במעבדות המעבדים של החברה. מאז ועד לפני פחות מחודשיים, לאורך כמעט 20 שנה הגעתי
לנהל צוותים גדולים בתחום ההנדסה והיה נראה שמצאתי את מקומי. למרות הסיפוק בתחומי
הניהול, תהליכי התייעלות ועמידה ביעדים, לא תמיד הרגשתי בבית.
בצומת בו הייתי כשתחושת אי ההגשמה העצמית החל לנקר בי ישבתי יום אחד בספטמבר 2022
במעבדה והרהרתי בעתידי. האם אחרי 20 שנה בחברת ההייטק ובערך 20 שנה לפני הפנסיה,
האם זה המקום בו ארצה לומר את המילה האחרונה בקריירה שלי? האם זהו המקום שיעזור לי
בהגשמה העצמית שלי? התשובה המיידית הייתה-לא! הו אז ידעתי שאם ארצה להגשים את עצמי
אצטרך לעשות שינוי.

אבל איך מקבלים החלטה לעזוב מקום עבודה טוב, עם תנאים טובים ומשכורת גבוהה? איך יוצאים
מכלוב הזהב הזה כשבבית מחכה לי משפחה, כשמעל לכל זה ההתחייבויות הכלכליות שלנו.
בעודי יושב ומהרהר, קפצה הודעה בפייסבוק על קורס צוערים שנפתח בקרוב במשרד החוץ אליו
מחפשים מועמדים מתאימים. במשך יומיים קראתי כל מה שמצאתי בנושא ולמדתי על הקורס,
תהליכי הקבלה ותנאי הסף הגבוהים. פתאום הבנתי שדווקא ההצעה בצורת המייל הזה שקפץ
משום מקום יכולה לקרב אותי להגשמה עצמית לה ייחלתי. תמיד שאפתי לתרום למדינה, להרגיש
תחושת שליחות ולהגשים עצמי.
רות אשתי נתנה אישור לשלוח קו"ח, הידיעה שהליך הסינון מאוד נוקשה ושאחוזי ההצלחה לעבור
את כל השלבים ולהגיע לתחילת הקורס קטנים עד מאוד דווקא חיזקו אותי להתחיל את התהליך
ולהישיר פניי רק לשלב הנוכחי, אם אעבור אותו, נראה מה הלאה. במשך עשרה חודשים עברתי
הליכי מיון קפדניים, קשים ארוכים ומתישים, כשבכל שלב אני אומר לעצמי: נעבור את זה נראה מה
הלאה, בינתיים עוד שלב ועוד שלב והרעיון בו שיחקתי בראשי קורם עור וגידים והגיע הרגע להושיב
את המשפחה המורחבת ממנה חסכתי את הידיעה על המסע אליו יצאתי עד כה, ולקבל את
הסכמתם אם וכאשר אגיע לשלב קבלתי לקורס.
הופתעתי לגלות שהן רות והן ילדיי האהובים תמכו ברעיון ושמחו על האתגר למרות כל הקשיים
הצפויים לנו. לנתק שני ילדים מתבגרים מסביבתם המוכרת, להשאיר חיילת בודדה מאחור,
להתנתק מהוריי המזדקנים, לעזוב בית בעתלית שבנינו ועיצבנו במו ידינו ומעל לכל, הספק
הכלכלי-לעזוב כלוב של זהב לטובת הלא ידוע. ידעתי כבר אז שבשירות המדינה המשכורות נמוכות
משמעותית בהשוואה למשכורות ההייטק הגבוהות.
מצאתי עצמי יושב עם טבלאות אקסל, עושה חישובים אל תוך הלילה ומנסה למצוא תשובות
לנפשי המוטרדת, הכי קרוב להגשמה עצמית, הכי רחוק מביטחון כלכלי אליו שאפנו בעשרים
השנים האחרונות. רות נתנה לי גב, הילדים אישרו, מבלי לדעת באמת למה אני מכניס אותם,
ואפילו הכלבים נבחו לאות הסכמה.
"שיישרף" הכסף, אני הולך עם הלב. אני רוצה רגע לפני גיל חמישים, להגיע לידי הגשמה עצמית.
אני רוצה להיות חלק מאלו שבאמת תורמים למדינה, דווקא בעת הזו. דווקא במדינת ישראל שאחרי
ה-7 באוקטובר.
בדצמבר 2023 התחלתי את הקורס, רחוק מהמשפחה, בירושלים, במהלך השבוע ולמרות הקשיים
כבר עתה, אני נהנה מכל רגע, אני שלם לגמרי עם ההחלטה, אני מרגיש שאני מתחיל להגשים את
עצמי, אני גאה שבעוד מספר חודשים, חבריי לקורס ואנוכי נהיה כחלק ממערך, ההגנה התודעתית
והבטחון של מדינת ישראל שאחרי ה-7 באוקטובר. אנחנו נהיה הפנים והפה של משרד החוץ ושל
המדינה ונעשה את זה על הצד הטוב ביותר. בפעם הראשונה בחיי אני הכי קרוב להגשמה עצמית
אמיתית ועל כך אני מודה וגאה. איך עוזבים כלוב של זהב והולכים אחרי החלומות שלך? פשוט עוזבים