גלית עמיהוד יצאה ברביעי לצפות בסרט 'נפוליאון' וחזרה עם תובנות מעניינות "סצנות האהבה שלהם קצרות ומביכות, בעוד נפוליאון מזיע מאחור ג'וזפין בוהה באוויר בשעמום ניכר…"
"הייתכן שגם אנחנו בסדרת קרבות אין סופיים חסרת פשר? אני נוזפת בעצמי- טפיי עמלק!!!"
מה עושות מורות בסינמה סיטי בערב יום רביעי של המלחמה הצודקת בעולם? הולכות לראות את הסרט"נפוליאון".
למה?
כי אצלנו נלחמים בערבים אבל באירופה הם נלחמו באירופאים ובסטייל. בקרבות מפוארים שמידי כמה שנים משחזרים חובבי ההיסטוריה לצורכי האסתטיקה המיליטנטית. שעתיים וחצי של אהבה ומלחמה אמורים להוות אסקפיזם לבוץ העזתי וסוגרים פינה של רגשות אשם על הנהנתנות, בכל זאת במלחמות עסקינן. על המסך שורות חיילים בקרבות שהבימאי לא חשב שיש צורך להסביר לצופים על מה ולמה הם נלחמים. הגאונות הצבאית של נפוליאון מסתכמת בפקודה "הכינו את התותחים". בבדיחה פנימית בוחר הבימאי להרוג בהפצצה הראשונה בכל קרב את המתופף. הקרבות מתמשכים והחיילים מתים והמחשבות נודדות למקומן הטבעי. עזה. על מה אנחנו נלחמים פה, מי הבימאי שיסביר. המחשבה הבאה מגיעה עם גל חום מבוהל: הייתכן שגם אנחנו בסדרת קרבות אין סופיים חסרת פשר? אני נוזפת בעצמי- טפיי עמלק!!!!
בקו עלילה מקביל מתנהל לו סיפור אהבה בין נפוליאון הקורסיקאי העילג והצעיר לג'וזפין האלמנה המבוגרת האריסטוקרטית. הקשר עקר רגשית, מילולית ואף פיזית כאשר מסתבר שג'וזפין לא יכולה להתעבר ולהעמיד יורש. אין פשר לסיפור הזה, מדוע נפוליאון בוחר לחזור ולסלוח לג'וזפין הבוגדנית אשר מנצלת את מסעות הקרב שלו לארח במיטתה גברים אחרים כולל הצאר הרוסי. סצנות האהבה שלהם קצרות ומביכות, בעוד נפוליאון מזיע מאחור ג'וזפין בוהה באוויר בשעמום ניכר…
סצנת האהבה האמיתית בסרט נקראת "קרב אוסטרליץ" הידוע בשמו קרב שלושת הקיסרים. במהלכו מבינים בעלי הברית האוסטרו רוסית שהם נמצאים על נהר קפוא. נפוליאון מפציץ את הנהר, שכבת הקרח מתנפצת וסוסים על רוכביהם טובעים למוות בנהר. הקרב בהילוך איטי על רקע מוסיקה מבעיתה הדביק אותי לכיסא, נשימתי נעתקה ובראש מופיע לו הפסוק משירת הים שנאמר כל יום בשחרית "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים". רושמת לעצמי לברר למה אומרים שהסוס רמה מלשון רום, אם הוא בעצם שוקע…. הקרב הוא אורגיה ויזואלית מרהיבה של סוסים ולוחמים שמתים ביחד. פתאום הפסוקים שאני מלמדת משיר השירים מקבלים התבהרות בלתי צפויה "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי" התלמידים תמיד צוחקים בשלב הזה ואומרים שזה חרא ליין להגיד לבחורה שהיא דומה לסוסה. האוסטרו רוסים מבינים שהם במלכודת מוות של קרח מחליטים לסגת. נפוליאון צורח בפרץ כריזמה יחיד לעצור לכתר ולהרוג את הנסוגים. מילותיו של הרמטכ"ל הרצי הלוי רצות לי בראש: אנחנו לא יורים באנשים שנכנעים ומרימים דגל לבן!!! נפוליאון לא קרא כנראה את מסמך רוח צה"ל. היה עסוק בלנצח מלחמות ואז לערוך רפורמה משפטית "קוד נפוליאון". על המסך מאות חיילים חסרי זהות בדרכם לקרב נוסף. במסך שלי מאות סרטונים עם פרץ פטריוטיזם, צבא של אריות. נפוליאון אמר: "צבא של עכברים עליהם מפקד אריה יכול לעשות יותר מצבא של אריות עליו מפקד עכבר". בינתיים חיכיתי לראות את נפוליאון כובש את מצרים ומתקדם לסיני, עזה, ויפו ונעצר בעכו או כמו שסיכם זאת הבימאי- נפוליאון נימשך למומיה של מלכה מצרית, ומנסה לנשק אותה. לשווא, היא גבוהה ממנו.
הסרט השאיר בי דכדוך ריקני ששולח אותי לקרוא מה כתב נפוליאון בעצמו: "תמיד בודד בין אנשים אני חוזר לחלום לבדי ולהיכנע לדיכאון. מהו השיגעון הגורם לי לחשוק בסופי. ללא ספק משום שאיני מוצא מקום בעולם. החיים הם נטל חסר הנאה ומלא בכאב. הם נטל מכיוון שאני נאלץ לחיות עם אנשים השונים ממני כאור הירח מהשמש".
