50 שנה למלחמת יום הכיפורים: יואל לביא
יואל לביא, אל״מ במיל׳ בעדות מצמררת על מלחמת יום הכיפורים. 50 שנה עברו וכאילו מדובר במלחמה שהתרחשה אתמול
בימים אלה אנו מציינים 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, מניחים זרים באנדרטאות לזכרם של לוחמי הגבורה העילאית שהצילה את המדינה מאבדון!
המפגש באנדרטאות מציף רגשות ותחושות של אותם ימי מלחמה קשים. מנקודת מבטי, בפרוץ מלחמת ששת הימים, 5 יוני 1967, ב – 0810, הייתי באמצע מבחן מתמטיקה בתיכון רמלה-לוד, אזעקה, ירדנו למקלט, ב – 10:00 מנהל ביה"ס זאב ביסטריצקי ז"ל, אסף אותנו היודביתניקים ושלח אותנו ללבוש מדי חאקי, אנו אמורים להגן על משמר איילון. החרדה הייתה מצמררת, השעות חלפו, רדיו קהיר פרסם מדמיונו הפרוע על הישגי המלחמה של צבא מצרים, אנחנו חפרנו מחפורות בחצרות הבתים ומסביב להם. בשלוש לפנות בוקר, 6 ביוני, קול ישראל שידר לראשונה על הישגי צה"ל – השמדת חיל האוויר המצרי, התקדמות של כוחותינו בסיני ,ולמחרת בגזרת ירדן.
מחרדה לצהלות שמחה !!!
נובמבר 1967, אני מתגייס לצה"ל, באפריל 68 עובר לחיל השריון, ב – 30 באוקטובר 1969 מסיים קורס קצינים, שובצתי כמפקד מחלקה בגדוד 53 חטיבה 188. נטלתי חלק במבצעים רבים כמפקד מחלקת טנקים (במבצע "קיתון" לדוגמא ביוני 70, הייתי מפקד כח החסימה כנגד עתודת השריון הסורית בדרום רמה"ג , במגע שנוצר השמדתי להם שלושה טנקים, אגב, הסורים קוראים למבצע "קיתון " מלחמת שלושת הימים! בכיבוש ג'בל רוס כיום הר דב השתתפתי יחד עם פלוגת הסיור של גולני בלחימה ממש מעץ לעץ כאשר הטנקים מלווים אותם בלחימה.
מהר מאוד מוניתי לתפקיד קצין המבצעים של הגדוד, באמצע שנת 71, פחות משנה וחצי מסיום קורס קצינים מוניתי למפקד פלוגה. ( דור ראשון של מפקדי פלוגות טנקים צעירים , כל מפקדי הפלוגות לפני היו לפחות בני 28 )
כמפקד פלוגה השתתפתי במספר פשיטות משוריינות של צהל בלבנון. הודעה על לידת קרן ביתי הבכורה קיבלתי בקשר (60 כאן 24 , מזל טוב נולדה לך בת) בהיותי תחת אש ברשיא אל פוחר בדרום לבנון . בגלל כושרי הגופני שותפתי גם בחדירות מעבר לקווי הגבול לאיסוף מודיעין עם מיטב סיירות צהל!
זכיתי למספר ההערכות לשבח ובאוקטובר 72 , הוענקה לי דרגת סרן בקיצור פז"מ. מיד שובצתי לתפקיד קצין אגף המבצעים של חטיבה 500, עימה יצאתי למלחמת יום הכיפורים.
יואל לביא , בנגמש מפקד החטיבה בתרגיל אוגדתי בבקעה 
תדריך מפקד הגדוד דן ורדי, לקראת פעולה מבצעית , יואל לבקוביץ מפקד פלוגה ב' בשורה הקדמית שני מימין במאי 1973- הוכרזה כוננות "כחול לבן" והחלו ההכנות למלחמה, קיץ 1973 היה עמוס עבודה ופעילות, צה"ל הכשיר למלחמה את מירב הכוח , כולל הקמת שתי מפקדות אוגדה, הראשונה אוגדה 146 בפיקוד אלוף משה פלד ז"ל והשנייה אוגדה 143 בפיקוד אלוף אריק שרון ז"ל, כמו כן, קיימנו השתלמות צהלית בסכר הרועיפה לצליחת התעלה, בה נחשף לראשונה גשר הגלילים. התיעוד הארוך הזה לא נועד להאדרת שמי , אלא נועד להבהיר שהייתי מנוסה ובשל לכאורה למלחמת יום הכיפורים. נכנסתי למלחמה עם ניסיון מבצעי והדרכתי רב ערך.
מלחמת יום הכיפורים – הייתה סיפור אחר ושונה!
בכל המבצעים וימי הקרב הקודמים למלחמה, פעלנו בביטחון רב , ביחסי כוחות סבירים , בתמיכה של חיל האוויר וארטילריה כאשר נזקקנו להם.
מלחמת יום הכיפורים מפתיעה, תוצאותיה הראשוניות מטילות אימה ודאגה לגורל המדינה. אנחנו מאבדים עמדות ושטח, תוכניות ההגנה של צהל נפרצות , הצבא הסדיר אינו עומד בהנחת העבודה של צהל , שהצבא הסדיר יבלום – צבאות ערב עד להשלמת גיוס כוחות המילואים והיערכותם בשדה הקרב.
נקודת הפתיחה – רעה ! עולה החשד שלא ננצח במלחמה והחרדה מפני ההשלכה של הפסד המלחמה – מזעזעת!
בשישי ובשביעי באוקטובר האויב פורץ את קווי ההגנה ברמת הגולן ובתעלת סואץ, האויב לוקח חיילים בשבי וכובש שטחים.
ב – 8 באוקטובר – באזור "חמוטל" בסיני, היינו מספר קטן של טנקים מול דיביזיה ממוכנת מצרית, שהלכה וסגרה את הטווח אלינו משלושה ק"מ לעשרות בודדות של מטרים , ב-1600 לערך הצטרפה אלינו חטיבה 421 בפיקוד האלוף חיים ארז, עם כניסתם לקרב הם ספגו פגיעות קשות, אצלנו בחטיבה 500 היו נפגעים רבים ביניהם סא"ל דן ספיר הי"ד, מפקד הגדוד ועוד רבים מחברי לשרות הצבאי המשותף, הכאב עצום, אין פנאי לרגשות, הקרב עז, נותרנו ללא תחמושת, נאלצנו לנתק מגע, "חמוטל" עברה לשליטת המצרים, התסכול גבר, אך רק ליומיים, ב – 10 באוקטובר חמוטל תשוב להיות בידינו!!! לא מוותרים!!!
10 באוקטובר, יום רביעי, הוא יום של בשורות טובות, יום של תפנית במלחמה ובתחושות.
חברים מרמת הגולן מעדכנים אותי בקשר שהתחילה הבקעת קו ההגנה הסורי וכי הם נמצאים בחאן ארנבה (מזרחית לקוניטרה על הכביש לדמשק), השמחה פרצה מתוכי , רצתי לעדכן את מפקד החטיבה שלי , אריה קרן לשתף במידע, מצב הרוח השתפר.
בצהרי היום – שטפנו מקו הגבעות למישור התעלה את הכוחות המצריים יחד עם חטיבה 217 . הפגיעה במצרים הייתה קשה , הם הפסיקו לתקוף אותנו , רצון הלחימה שלהם נשבר, בערב התחלנו לדבר על אופציית צליחת התעלה. ה – 10 באוקטובר מהווה תפנית חיובית במצב הרוח!!!
חמישה ימים חיינו בתחושה שמאחורי הטנק שלנו אין עוד כוחות שיגנו על המדינה , זו תחושה של הטנקיסטים בכל זירות הלחימה. אנו נלחמים עד לניצחון כמו שאמר שמוליק גורודיש מפקד חטיבה 7 בתום מלחמת ששת הימים – "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל עיניו !" גבורת השיריונאים בשדה הקרב במלחמת יום הכיפורים היא מופת! לחימתם של השיריונאים בכל הזירות היא גלגל ההצלה של המדינה במלחמה הזו.
מעל 1000 טנקים סוריים מבקיעים את קו ההגנה ברמת הגולן , תוך 120 שעות (חמש יממות) צהל יוצא למתקפה ומאיים על דמשק באש תותחים.
שיקולים אסטרטגיים וטקטיים נכונים קובעים את מועד צליחת התעלה ב – 17 באוקטובר. ביום ה – 12 למלחמה צהל צולח את התעלה ובששת הימים הנותרים למלחמה משלים את כיתור הארמיה השלישית ופורץ הדרך לקהיר! אין דוגמא כזו בהסטוריה המודרנית!
מלחמת יום הכיפורים החלה במחדל מודיעיני ואסטרטגי וגבורה ענקית ברמה הטקטית !!!
אלוף משנה יואל לביא, קצין אגף המבצעים במפקדת פיקוד דרום 
יואל לביא על רקע אנדרטת השריון בלטרון, בטקס הנחת הזרים השנה 13 באוקטובר, שבת בבקר, היום השמיני למלחמה, מוניתי לסגן מפקד גדוד (אני בן 23 , סה"כ 4 שנים קצין , ממונה לתפקיד סגן מפקד גדוד, תבינו את היקף הנפגעים, את מחיר הדמים העצום ששילמנו במלחמה, רבים נהרגו ונפצעו , ילד במושגים של שגרת צהל מתמנה במלחמה לסגן מפקד גדוד!) התחלנו מיד בהכנות לצליחה, חטיבת עתודה החליפה אותנו בקו החזית ,
ההחלטה על הצליחה משתהה , כיום אנו יודעים למה.
ב – 17 באוקטובר סביב השעה אחת אנו מקבלים פקודה לנוע למגע עם חטיבת טנקים מצרית, "טסנו" דרך ציר "פזום" נתיב בלב דיונות, כאשר סגן מפקד האוגדה תת אלוף דוביק תמרי (מסיירת מטכל) ניווט וכיוון אותנו מתוך מסוק שחג מעלינו בגובה נמוך מאוד, בסביבות שלוש נוצר המגע עם חטיבת השריון 25 המצרית, חטיבת העתודה של הארמיה השלישית. ב – 1730 חטיבה 25 המצרית לא הייתה קיימת! כוחות השריון של צהל מפורסמים בעולם העליונות שלנו בקרבות שריון בשריון, אין לאף אחד סיכוי נגדנו בקרב תמרון. חטיבה 25 הושמדה על ידי כוחות קטנים ממנה! הקרב הזה עד עצם היום הזה ממלא אותי בגאווה . זכיתי ליטול בו חלק! מפקד החטיבה שלנו אריה קרן ראוי לכל שבח על הניהול של הקרב!
ב – 18 באוקטובר, סביב השעה 11, נשמע גורודיש ברשת החטיבתית, נותן פקודה למפקד חטיבה "נוע לצליחה" התקדמתי במקביל לציר "עכביש ", כל האזור היה תחת אש ארטילרית כבדה של המצרים, הטנק שלי נפגע, קצין המודיעין של הגדוד, בני סלע, אסף אותי בזחל"ם שלו כדי שאעבור לטנק אחר עם מכשירי קשר התואמים לצרכי הפיקוד של סגן מפקד גדוד , במעבר הזה נפצעתי בראשי מאש הארטילריה, שלושה רופאים הגיעו לטפל בי, אחד מהם התעקש לפנות אותי במסוק , פוניתי לבית חולים שדה ברפידים ומשם הוטסתי במטוס לבי"ח בלינסון , ישירות לניתוח על ידי פרופסור אשכנזי ז"ל.
חבריי המשיכו במלחמה, חצו התעלה פגעו והשמידו ממערב לתעלה את כל הכוח של ארמיה השלישית שפגשו. את המלחמה סיימו בעיר סואץ.
אני התחלתי במלחמה אחרת, במחלקה הנוירוכירורגית בבלינסון, המלחמה לחיים. יום לאחר ששבתי להכרה, הגיע פצוע בראשו סגן מפקד החטיבה שלנו האהוב והמוערך סא"ל כרמלי ז"ל , שלדאבון הלב, ניצול השואה ששרד את המחנות, לא שרד את הפציעה.
ביום העשירי לשובי להכרה ירדתי לראשונה מהמיטה נשען על אחות רחמנייה. עשר הפסיעות הראשונות לאחר פציעתי חרוטות עמוק בזיכרוני, כמו גם עשרות מתושבי העיר שביקרו אותי בבית החולים.
על החלמתי (הארוכה) אני מודה לאלוהים, מודה למערך הרפואי הישראלי, מודה למשפחתי ובדגש להוריי שהתמודדו עם הכאב בעוצמה ובאמונה שאשוב לתפקד, לחברי הטוב אסא ז"ל שליווה אותי בתקופת האשפוז ומעבר לה ואחרון חביב ,למפקד חיל השריון אלוף משה פלד ז"ל שקרא לי לשוב לשרות (בהיותי שבר כלי!) לשוב לחיים שגרה, הדגים לי על גופו שהפציעה / הנכות אינם בעיה בחיים, אם מתמקדים בחיים! משה פלד ז"ל צדק !!! החודשיים הראשונים היו קשים !!! היתר היסטוריה !!!
לדאבוני , זו לא הייתה המלחמה האחרונה !
יואל לביא עם אביגדור קהלני, גיבור ישראל בערב יום הכיפורים הזה, אני מברך את כל תושבות ותושבי רמלה ואת כל עם ישראל, בגמר חתימה טובה ושנזכה לאחדות בתוכנו. המטרה שכל כך הופגנה בקירבנו במלחמת יום הכיפורים תשוב לשכון בעם ישראל, לנצח !
יואל לביא
יואל לביא עם אלוף חיים ארז, מפקד חטיבה 421 , במלחמה, חטיבה 421 צולחת ראשונה את התעלה 
יואל לביא באנדרטת השריון עם מתן וילנאי ולצידו דני יתום (ראש המוסד) שהיה מפקדו הישיר 
