שברה את היד בטיול במזרח, חזרה לפסל בזכות צוות השיקום של כללית- והעניקה מתנות מרגשות למטפליה

כשליאור עלמא וקסלר מקיבוץ המעפיל, נפלה במהלך טיול במזרח הרחוק ושברה את שורש כף ידה, היא לא ידעה אם תוכל אי פעם לחזור להשתמש ביד כפי שהייתה רגילה. עבור מי שעוסקת בארגון והדרכת טיולים בעולם וגם מפסלת ויוצרת, הפגיעה הייתה הרבה מעבר לשבר פיזי.

"הגעתי עם כמעט אפס תנועה ביד", היא מספרת. "מזלי שטיילתי עם קבוצה, שחלקה היו גמלאים של בי"ח מאיר, והם סייעו בקיבוע היד ובכל מה שנדרש עד שחזרתי לארץ. כשחזרתי, עברתי ניתוח בבית החולים מאיר ומיד לאחר מכן התחלתי תהליך שיקום בקהילה בכללית. היו רגעים שבהם לא ידעתי אם אצליח לחזור למה שאני אוהבת לעשות."

את תהליך השיקום עברה ליאור בליווי משותף של מוופק ג'אבר, פיזיותרפיסט בכיר ומומחה לשיקום כף יד וענת ברגמן כהן, מרפאה בעיסוק, מומחית בשיקום היד וסגנית מנהלת מכון הריפוי בעיסוק, שניהם מהמרכז המקצועי דגני בחדרה.

מוופק, תושב נצרת, עובד בכללית כבר למעלה מ־30 שנה. לצד עבודתו המקצועית הוא גם יוצר בעץ, מגלף ובונה רהיטים ייחודיים. במכון שבו הוא עובד הקים פינת ידיים מיוחדת, הכוללת ספרייה מקצועית ומוצגים שונים הקשורים לעולם כף היד והשיקום.

"היד של ליאור הייתה נפוחה מאוד ומוגבלת בתנועה כשהגיעה אלינו", הוא נזכר. "השיקום היה ארוך, אינטנסיבי ולעתים גם כואב. למרות הנחישות שלה, אם היו שואלים אותי בתחילת הדרך אם תחזור לפסל ברמה שבה עבדה לפני הפציעה, כנראה שהייתי סקפטי."

במהלך הטיפולים נוצר קשר מיוחד בין המטפלים לליאור. השיחות לא עסקו רק בתרגילים ובכאבים, אלא גם בתחומי העניין המשותפים שלהם, יצירה, אמנות ועבודה בידיים.

"הבנתי כמה הפיסול חסר לה וכמה הוא חלק מהזהות שלה", מספר מוופק. "דיברנו הרבה על יצירה, על עץ ועל חומרים. יום אחד היא סיפרה שהיא רוצה לחזור לפסל ידיים."

ענת מוסיפה: "ליאור היא מטופלת מעוררת השראה. היא הגיעה אחרי פציעה מורכבת, אבל לא ויתרה לרגע. בשיקום אנחנו לא מטפלים רק ביד או במפרק – אנחנו מטפלים באדם ובדברים שחשובים לו בחיים. כשמצליחים לחבר את הטיפול למטרות האישיות של המטופל, ההחלמה מקבלת משמעות אחרת."

לדבריה, שיתוף הפעולה ההדוק בין הפיזיותרפיה לריפוי בעיסוק הוא אחד המפתחות להצלחת תהליכי שיקום מורכבים.

"אנחנו עובדים יחד סביב אותה מטרה, להחזיר את האדם לתפקוד ולחיים שהוא רוצה לחיות. השילוב בין המקצועות מאפשר למטופלים להגיע לתוצאות טובות יותר ולעתים גם מהר יותר."

"הם לא רק טיפלו ביד שלי. הם עזרו לי לחזור לעצמי"

כעבור חודשים של עבודה קשה הצליחה ליאור לחזור לתפקוד מלא. אלא שבזה הסיפור לא הסתיים.בזמן השיקום עלה בה רעיון ליצור פסלי ידיים מיוחדים עבור המטפלים שליוו אותה. כל פסל עוצב באופן אישי, בהתאם לדמותו של המטפל, למגע שלו ולחיבור שנוצר במהלך הדרך.

"כשחזרתי לפסל" מספרת ליאור, "בינתיים בחומר (חרס) ולא בברזל, שזה פיסול בעזרת מבערים ורתכות כפי שיצרתי לפני הפציעה – היה לי ברור שאני רוצה לאתגר את עצמי. בהסתכלות על פסליי התבהר לי שכל פסליי נטולי כפות ידיים. משום מה. ומיד ידעתי שזו המטלה שלי. זה מה שהעולם שלח אותי לגדול בו. והתחלתי לפסל ידיים. עבורי ליצור ידיים זה לגדל לעצמי את הידיים שלי שוב, ללמוד אותן מחדש. היה לי ברור שאת ההיכרות החדשה שלי עשיתי כחלק מהטיפול המסור והמשובח והמאוד מקצועי ומדויק של מוופק וענת. וגם, מיד היה לי ברור שרק כך אני יכולה להודות להם, ולו במעט".

יום אחד הגיעה ליאור למכון כשהפסלים מוכנים. מוופק לא היה במקום באותו רגע, והיא הניחה את היצירה על שולחנו. "כשראיתי את הפסל שחיכה לי ליד המחשב, התרגשתי עד דמעות", הוא מספר. "זו הייתה אחת המתנות המרגשות שקיבלתי בכל שנותיי במקצוע."

ליאור מסכמת: "הם לא רק טיפלו ביד שלי. הם עזרו לי לחזור לעצמי. לחזור ליצור, לחלום ולעבוד. מבחינתי, זו המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל."

היום, כשהיא שוב משלחת ומובילה מטיילים ברחבי העולם וממשיכה לפסל וליצור, פסלי הידיים שהעניקה למטפליה ניצבים במכון בדגני, שתזכורת יומיומית לכוחה של התמדה, לשיקום מוצלח ולחיבור האנושי שנוצר בדרך.