מנהל מרפאת הנביאים של כללית בנתניה, ד"ר ניסים לנקרי, השתתף בכנס "ווסטה צגה": "שיעור עמוק לחיים שרלוונטי לכל איש צוות רפואי בישראל"
ד"ר לנקרי חזר מהכנס עם תובנות שישנו את האופן שבו צוותי הרפואה מטפלים בבני הקהילה האתיופית: "אובדן עמום של יקיר שנעלם או נחטף מתורגם לעיתים קרובות לכאב פיזי בגוף. לפעמים, ההקשבה היא התרופה הטובה ביותר שאנו יכולים להציע"
ברפואה המודרנית, רופאים רגילים לחפש הגדרות ברורות, בדיקות מעבדה ותוצאות צילומים כדי לקבוע אבחנה ולהתאים טיפול. אך לעיתים, הכאב הגדול ביותר של המטופל הוא דווקא זה שאינו מופיע בשום ספר רפואי רשמי, כאב שקוף, עמום וחסר קצה.
בסוף אפריל, הייתה לד"ר ניסים לנקרי, מנהל מרפאת הנביאים של כללית בנתניה, הזכות להשתתף בכנס השנתי ה-5 של מרכז "ווסטה צגה". הכנס עסק בנושא המורכב והטעון: "נוכחים בהיעדרם – מהמסע באתיופיה דרך סודן עד לחרבות ברזל". ד"ר לנקרי, שמלווה ומטפל בבני הקהילה האתיופית במרפאות המחוז לאורך שנים, הוזמן להשתתף בפאנל המומחים המרכזי של הכנס, אך מעיד כי חזר משם בעיקר עם שיעור עמוק לחיים, שרלוונטי לכל איש צוות רפואי בישראל.
המתווכות בין העולמות: כוחו של הגישור בקהילה
אל הכנס הגיע ד"ר לנקרי יחד עם מלי מלדה ומלכה אייטייב, המגשרות המסורות של מרפאות הנביאים, קרית נורדאו ואזורים בנתניה. המגשרות מהוות את הגשר האנושי והתרבותי הבלתי נפרד בין המטופלים לבין הצוות הרפואי, והנוכחות המשותפת שלהן בכנס הדגישה את החשיבות של עבודת הצוות הרב-מקצועית בכללית.
במרכז הדיונים בכנס עמד מושג קליני-נפשי מורכב: "אובדן עמום" (Ambiguous Loss). מדובר במצב שבו בן משפחה חטוף, נעדר, או שנותק עמו הקשר, והמשפחה נותרת תלויה באוויר – ללא קבר, ללא פרידה מסודרת וללא סגירת מעגל. זהו כאב שפועם בשקט כבר עשרות שנים בקרב משפחות רבות בקהילה האתיופית, שאיבדו קשר עם יקיריהן במהלך המסע המפרך והטרגי מסודן לישראל, וכעת מתעורר בעוצמה מחודשת על רקע אירועי מלחמת "חרבות ברזל".
כשהנפש בוכה, הגוף כואב
"למדתי שהכאב העמום והשקוף הזה, שאין לו 'פרוטוקול' החלמה מובנה, מתרגם את עצמו לעיתים קרובות לתלונות פיזיות ממשיות בגוף", מסביר ד"ר לנקרי ברגישות. "מטופלים מגיעים למרפאה עם כאבים כרוניים, חרדות קשות או תחושת חוסר אמון כללית במערכות הממסד. מאחורי הסימפטומים הפיזיים הללו מסתתרת מציאות של אי-ודאות יומיומית שאינה נותנת מנוח".
לדבריו, פריצת הדרך הטיפולית מתחילה קודם כל בהכרה של הרופא בקיומו של הכאב הזה. "חלק משמעותי מהתפקיד שלנו כרופאים ואנשי טיפול הוא פשוט ללמוד להקשיב ולהכיר בכאב הזה, גם אם אין לו מילים ברורות או אבחנה רפואית יבשה. עלינו ליצור שפה משותפת שמאפשרת למטופל להרגיש שבאמת רואים אותו, מעבר לסימפטום שהביא אותו למרפאה באותו הבוקר. ההבנה שהקשבה והחזקת הכאב הן לפעמים הטיפול היעיל והמציל ביותר שאנחנו יכולים להציע, היא שינוי תפיסה אמיתי".
להביט אחרת על המטופל הבא
ד"ר לנקרי מסכם את החוויה המטלטלת והמלמדת בהוקרה עמוקה לשותפים לדרך: "תודה ענקית לצוות מרכז 'ווסטה צגה' על יום משמעותי ומלמד, ששינה ללא ספק את האופן שבו אסתכל ואטפל במטופל הבא שיכנס בדלת המרפאה שלי".
עבור תושבי נתניה ובני הקהילה, מרפאת הנביאים תחת ניהולו של ד"ר לנקרי וצוות המגשרות מוכיחה פעם נוספת שרפואה איכותית באמת היא כזו המשלבת מקצועיות קלינית חסרת פשרות עם לב רחב, קשוב ואנושי.






































































































