אז האם באמת אפשר להרים אוכל מהרצפה לאחר חמש שניות ולא להסתכן במחלות? המומחים ומחקרים עונים על כך לעומק

אבטיח, לחם וסוכריות גומי

צמד החוקרים בדק ארבעה מאכלים – אבטיח חתוך, לחם, לחם עם חמאה וסוכריות גומי – וארבעה משטחים – נירוסטה, קרמיקה, עץ ושטיח. על המשטחים הם הניחו חיידקים עם מאפיינים הדומים לסלמונלה. הם השליכו את המאכלים על המשטחים והשאירו אותם עליהם לפרקי זמן של שנייה אחת, 5 שניות, 30 שניות ו־300 שניות. בסך־הכל היו 128 תרחישים שהחוקרים שחזרו 20 פעמים כל אחד, ושהניבו  2,560 מדידות בסך־הכל. הם עשו עבודה יסודית – מאוד!

תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת המדעיjournal Applied and Environmental Microbiology. מתברר מהן כי אף אחד מהמזונות שנבדקו לא התחמק מחיידקים, בלי קשר לסוג המשטח – וגם אם המגע היה למשך פחות משנייה. שלא במפתיע, התברר כי זמני מגע ארוכים יותר בין האוכל למשטח גורמים בדרך־כלל למעבר של יותר חיידקים. אחד הגילויים החשובים היה כי הרכב המזון והמשטח שעליו הוא נפל היו חשובים לפחות, אם לא יותר, ממשך הזמן שבו המזון היה על המשטח.

אבטיח ספג את השיעור הגבוה ביותר של חיידקים ואילו סוכריות גומי את הכי מעט. הסיבה: לחות. פרופ' שאפנר מסביר כי לחיידקים אין רגליים, הם זזים ממקום למקום עם הלחות, וככל שהאוכל רטוב יותר כך גבוה יותר הסיכון להעברת חיידקים. "אכלתי מזון מהרצפה, אבל אם הייתי צריך להרים חתיכת אבטיח מהרצפה הנקייה יחסית שלי בבית – הוא היה הולך לזבל", הוא הבהיר.

אולי במפתיע, מזונות שנפלו על השטיחים שנדגמו צברו פחות חיידקים מאלו שנפלו על קרמיקה ונירוסטה. לפרטי המזון שהושלכו על שטיחים היו רמות משתנות של זיהום.

אז בשורה התחתונה – לאכול מהרצפה או לא לאכול?

זו שאלת השאלות. פרופ' שאפנר טוען כי "חוק ה־5 שניות הוא ברובו שטויות – אין זמן קסם שמתחתיו אין העברה של חיידקים וזמן שמעליו יש העברה של חיידקים".

טוב, הבנו, חיידקים יהיו על המזון, אבל האם בגלל זה נהיה חולים? גם פרופ' שאפנר לא יכול לתת תשובה ברורה. למה? כי זה תלוי בלא מעט גורמים, ביניהם: סוג החיידק והריכוז שלו, האופי של המזון, האופי של המשטח, משך הזמן שבו האוכל נמצא במגע עם המשטח.

מצד שני גם לא צריך להיכנס לפאניקה מכל דבר. ממחקרים שונים עולה כי דווקא עודף בהיגיינה  קשור לסיכון מוגבר למחלות אלרגיות שונות ולעלייה בשכיחות אסתמה בילדים.