כשהשקט חוזר – אבל הגוף עדיין בלחץ: למה כל כך קשה לנו להירגע אחרי הפסקת אש, מירב בן פורת חביב, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית, כללית מחוז ירושלים

הגוף ממשיך להילחם – גם כשהמלחמה נגמרת

התגובות האלו הן תוצאה טבעית של מערכת ביולוגית שמתפקדת כראוי. כדי להבין את זה, כדאי להכיר את מושג הAllostatic Load – או בעברית "עומס אלוסטטי", המתאר השפעה מצטברת של לחץ כרוני ומתמשך על הגוף והנפש. את המושג טבע פרופ' ברוס מקיואן (Bruce S. McEwen),אחד מחוקרי הסטרס המרכזיים בעולם. מקיואן הראה כי כשאנחנו חווים איום – הגוף מגיב: המוח מפעיל את ציר הסטרס, ההורמונים משתנים (קורטיזול, אדרנלין), הלב פועם מהר יותר, לחץ הדם עולה, והמערכת כולה מתכווננת למצב חירום.

זה בסדר – ואפילו חיוני – כל עוד זה זמני. הבעיה היא כאשר הסכנה נמשכת ימים, שבועות ואף חודשים – כמו במקרה של המלחמה בעזה או התקיפות מאיראן – הגוף פשוט לא מספיק "לכבות" את אזעקת החירום הפנימית. עם הזמן, המערכות שלנו נשחקות, והתוצאה היא סימפטומים פיזיים, נפשיים וקוגניטיביים שיכולים להופיע – ולפעמים אף להחמיר – דווקא אחרי שהאיום חולף.

זה משפיע על כולם – אבל לא באותו האופן

חשוב להבין שאין תגובה "נכונה" אחת לסטרס – כל אחד חווה אותו אחרת. עם זאת, מחקרים מראים הבדלים בין קבוצות אוכלוסייה:

• נשים נוטות לחוות יותר תסמינים רגשיים – חרדה, בכי, תחושת עומס.
• גברים מבטאים סטרס לעיתים יותר דרך הגוף – כאבים, חוסר שקט, התכנסות.
• ילדים עלולים להרטיב שוב בלילה, להיות תוקפניים או שקטים מהרגיל.
• מתבגרים עשויים להתנתק רגשית, לגלות חוסר עניין, או להיאחז במסכים שעות ארוכות.
• מבוגרים וקשישים עלולים לחוות החמרה של מחלות כרוניות, נדודי שינה או כאבים מוגברים.

וגם בתוך קבוצות אוכלוסייה אלו, התסמינים עשויים להשתנות.

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

רוב הסימפטומים שתיארנו הם תגובה נורמלית לאירועים לא נורמליים. אבל יש סימנים שמצביעים לנו שכדאי לפנות לעזרה:

• אם הקשיים בשינה נמשכים מעבר לשלושה שבועות
• אם אתם חווים התקפי בכי או כעס לא נשלטים
• אם החרדה פוגעת ביכולת לעבוד, לתפקד כהורה או לקיים קשרים
• אם מופיעה תחושת ניתוק מהמציאות או ריקנות קיצונית
• אם יש מחשבות קשות, חוסר תקווה או חוסר רצון להמשיך

במצבים כאלה, לא צריך "להחזיק מעמד" – אלא חשוב לפנות לעזרה. רופא/ת משפחה, פסיכולוג/ית, עובד/ת סוציאלי/ת או פסיכיאטר/ית – כולם שם כדי ללוות, לכוון ולתמוך.

ומה אפשר לעשות כבר היום?

בהתאם לגישת מקיואן, ישנם מספר כלים פשוטים ויעילים להפחתת העומס:

1. החזירו שגרה – גם קטנה: ארוחות מסודרות, שעת שינה קבועה, אפילו סידור מיטה – עוגנים קטנים מסייעים למוח להרגיש בשליטה.
2. צאו להליכה יומית: אפילו 20 דקות הליכה ביום מאזנות את רמות הקורטיזול ותורמות לשינה עמוקה.
3. שתפו אחרים במה שאתם מרגישים: דיבור רגשי עוזר לעיבוד פנימי ומפחית את תחושת הבדידות.
4. הגבילו את החשיפה לחדשות: התעדכנו פעם-פעמיים ביום בלבד – לא כל שעה.
5. תרגלו נשימות או מדיטציה: אפילו חמש דקות ביום יכולות להרגיע את מערכת העצבים.
6. קבעו תור לאימון חוסן בקופת החולים: באימון חוסן מקבלים כלים קלים וישימים להרגעה עצמית, יצירת סדר יום, קבלת מציאות מורכבת ושיפור הרגלי השינה.

לסיכום

סטרס מתמשך יוצר תגובה ביולוגית של הגוף למצב לא רגיל, תופעה שכיחה בימים מורכבים אלו. ההחלמה ממנו לוקחת זמן – ולפעמים מומלץ לפנות לעזרה מקצועית. אל תיבהלו מהתסמינים – ואל תישארו איתם לבד. אחרי כל מלחמה, מתחילה הדרך חזרה לחיים – וכמו כל מסע החלמה, גם זה לוקח זמן, סבלנות, תמיכה וחמלה עצמית.