כשיש אזעקה, אבל אין הבנה: כך נראית מלחמה בעיניים של אדם עם דמנציה

בכל פעם שנשמעת אזעקה, אנחנו יודעים מה לעשות: לקום, למהר למרחב מוגן, לחכות. זו פעולה כמעט אוטומטית.
אבל עבור אדם עם דמנציה הרגע הזה נראה אחרת לגמרי, הוא לא תמיד מבין למה כולם קמים בבת אחת.
הוא לא מבין מה זה צופר, למה יש לחץ, או מדוע מבקשים ממנו לזוז במהירות.
לפעמים, הוא אפילו חווה את הסיטואציה כאיום לא מוכר, כזה שמגביר בלבול, חרדה ולעיתים גם התנגדות.

כגריאטרית שיקומית, אני פוגשת בימים אלו משפחות וצוותים שמנסים לעשות את הדבר הנכון , אבל לא תמיד יודעים איך.
דווקא במצבי חירום, הפער בין הצורך לפעול מהר לבין הצורך להרגיע ולהסביר, הופך להיות קריטי.אנשים עם דמנציה רגישים במיוחד לשינויים בסביבה. רעשים חזקים, שינוי שגרה, מתח של הסובבים – כל אלו יכולים להחמיר את מצבם. הם קולטים את הפחד, גם אם אינם מבינים את הסיבה וכשהעולם סביבם הופך לאי-ודאי הם מאבדים עוד שכבה של תחושת ביטחון.

אז מה כן אפשר לעשות?
קודם כל, לדבר פשוט וברוגע.
גם אם נדמה שהאדם לא מבין, חשוב להסביר במשפטים קצרים:"יש אזעקה, אנחנו הולכים למקום בטוח",הטון חשוב לא פחות מהמילים.

דבר שני- לשמור על דמות מוכרת לידם.
נוכחות של בן משפחה או מטפל קבוע יכולה להפחית חרדה באופן משמעותי.
כדאי גם להיערך מראש. אם ניתן, להכיר יחד את המרחב המוגן בשגרה, אפילו לבקר בו, כדי שלא יהיה זר לחלוטין ברגע האמת.
כחלק מההיערכות, חשוב לוודא שבקרבת המרחב המוגן נמצאים גם אביזרי עזר להליכה במידת הצורך, ולהכין מראש תיק קטן עם תרופות קבועות.

בנוסף, כדאי לצרף פריטים שמסייעים בהתמצאות כמו שעון או יומן– כל אלה יכולים להפחית תחושת בלבול ואי שקט ברגעי חירום.
אם האדם משתמש במשקפיים או במכשירי שמיעה – חשוב לקחת אותם איתו גם למרחב המוגן. כך ניתן להפחית בלבול ולשמור על יכולת התמצאות בסיסית.

ולבסוף, לגלות סבלנות. ייתכן שהתגובה תהיה איטית יותר, מבולבלת יותר, ולעיתים גם מתנגדת. זה לא מתוך בחירה, זו המחלה שמדברת.

אני זוכרת מטופלת שבכל אזעקה הייתה מתעקשת לחזור לחדר שלה. מבחינתה, שם היה המקום הבטוח. רק כשהצלחנו לקחת איתה חפץ מוכר ואהוב -היא הסכימה להתלוות.

לפעמים, הפתרונות הקטנים הם אלה שעושים את ההבדל הגדול.

דווקא עכשיו, כשכולנו דרוכים, חשוב לזכור שלא כולם חווים את המציאות כמונו.עבור אנשים עם דמנציה, המלחמה אינה רק בחוץ – היא גם בתוך תחושת הבלבול והאובדן.האחריות שלנו היא לא רק לשמור עליהם פיזית, אלא גם להעניק להם עוגן של רוגע, מוכרות וביטחון.

כי גם ברגעים של חירום – אנושיות היא חלק מההגנה.

בשיתוף כללית