שיקום בצלילים

באולם המבקרים במרכז השיקומי־גריאטרי הרצפלד בגדרה מקבוצת כללית, התרחש לאחרונה מפגש יוצא דופן, בו שירה, מוסיקה חיה, תפאורה נוסטלגית ומצגת מושקעת –  התאחדו לכדי חוויה מרגשת. למביט מן החוץ היה זה אירוע 'שירה בציבור' מהנה לרווחת המטופלים והצוות, אך למעשה מדובר היה ביוזמה טיפולית חדשה.

מאחורי היוזמה עמד אבי נמיר, עובד סוציאלי בהרצפלד, שבחר להביא אל כתלי בית החולים לא רק את ניסיונו המקצועי אלא גם את אהבת חייו השנייה – המוזיקה, ולהכניס אותה לארגז הכלים המקצועיים בעבודתו.

נמיר עובד במערכת הבריאות למעלה מ 25 שנה, מתוכן שלוש בהרצפלד, שם הוא מלווה את מחלקת הסיעוד המורכב ואת מכון הדיאליזה. לצד עבודתו יש לו רקע מוזיקלי עשיר: בוגר מגמת מוזיקה בתיכון קריית שרת בחולון, נגן פסנתר מגיל צעיר, ומאז מתחזק את אהבתו הנושנה לצלילים מתוך האולפן האינטימי שהקים בביתו, כשממנו מלחין ומפיק שירים מקוריים ואף היה שותף בהלחנת ספר שירי ילדים "האוטו של סבא" שכתב משורר מקומי.

"המנהלת שלי מכירה היטב את המקום של המוסיקה בחיי, ובאחד הימים הציעה לי להפוך אותה לחלק מהעשייה שלי גם בבית החולים ולהשתמש בה ככלי טיפולי  מקצועי – מוסיקה היא כלי תרפויטי עם עוצמה אדירה. היא משנה מצבי רוח, מחזקת ביטחון עצמי, מפיגה בדידות ויש לה השפעה חיובית מוכחת מחקרית על מצבם הקוגניטיבי של מטופלים"

"ההצעה שלה ריגשה ואיתגרה אותי. התחלתי לחקור כיצד ניתן לממש אותה". וכאן, ההתחלה היתה צנועה, כאשר נמיר נידב את כישרונו וניגן ליד מיטות המטופלים בעזרת פסנתר חשמלי שנתרם לבית החולים. "מטופלים ביקשו לשמוע שירים מוכרים, ויחד עם מתנדב בשירות לאומי שנינו ניגנו עבורם ליד המיטה ושם ראינו את הכוח הטמון במפגש כזה"- החיוך, ההתרגשות, תחושת השייכות גם מול מטופלים שלרוב לא הרבו במילים. כשהבנו מה ההשפעה רצינו להגיע לכמה שיותר מטופלים."

אחרי פיילוט קבוצתי מוצלח שהתקיים לפני מספר שבועות, הוחלט למסד את היוזמה לכדי אירוע מוזיקלי מושקע ורב משתתפים. נמיר בחר 18 שירים ישראליים מוכרים. "לא פעלתי לבד. אנשים טובים נוספים נרתמו לסייע בהצלחת האירוע". כך מצאו עצמם רופא ועובדת סוציאלית מלווים את הקהל בשירה מנחה, עובדת סוציאלית נוספת שהקימה את התפאורה ועיצבה שיבולים, איצטרובלים, טנא פירות, ופריטים נוספים אשר השתלבו במרקם השירים; מרפאה בעיסוק שהשאילה לטובת האירוע אקורדיון עתיק של סבה וכן מנהל מחלקה שצילם את האירוע. אשתו של נמיר התנדבה להכין מצגת מעוצבת עם מילות השירים ובתו הצעירה, בת ה – 10 לקחה אף היא חלק בשירה. עד מהרה נשמעו קולות השירה ברחבי המחלקות– אנשי הצוות, המטופלים ובני המשפחה התנתקו מהשגרה השוחקת של החולי לרגעים יקרים של אחווה והתרוממות רוח. בשיאו של האירוע הופתעו המשתתפים לשמוע את קולה הצלול של רעות נחום, זמרת מקצועית המטופלת ביחידה לאשפוז יום שיקומי בהרצפלד, שאזרה אומץ והחלה לשיר.

רעות גדלה בבית מוזיקלי, הופיעה על במות ואף הוציאה סינגל עם הזמרת אהובה עוזרי. אך תאונה קשה שינתה את חייה, הרחיקה אותה מהשירה והשפיעה על ביטחונה. "הייתה בי תחושה שאולי לא אחזור עוד לבמה, "היא מספרת. בהמלצת הצוות, ובהובלת ד"ר טטיאנה ונדר מנהלת היחידה לאשפוז יום שיקומי וסגנית מנהל המרכז הרפואי, הצטרפה רעות לאירוע המוזיקלי במחלקה. "זו הייתה זריקה למים הכי עמוקים שיש, "היא מתארת. "לעמוד מול קהל שוב אחרי שנים – זה היה צעד עצום בשבילי."

"המוזיקה היא כלי טיפולי שמלווה את תהליך השיקום שלי," אומרת נחום. "היא מחזקת אותי, נותנת לי כוחות, ומאפשרת לי להרגיש שאני חיה מחדש. לשיר בשבילי זה לא רק מוזיקה – זו הנשמה שלי, הדרך שלי להרגיש שאני חוזרת לעצמי."

בשבוע האחרון, בהרמת הכוסית לראש השנה, שוב הוזמנה נחום לשיר, ובסיום אף קיבלה תעודה על תרומתה דרך המוזיקה. "החלום שלי הוא לחזור לבמה בלי עזרים להליכה – ובהרצפלד נותנים לי את הבמה הראשונית לזה," היא אומרת בהתרגשות.

"במבט קדימה, אנו בשאיפה להביא לטיפול ולשיקום כלים נוספים וחדשניים" מספר נמיר." אנו מעוניינים בעתיד הקרוב להשתמש בטכנולוגיות חדשות שפותחו לאחרונה אשר משלבות מוסיקה בטיפול, כך שיתאפשר למעגל מטופלים רחב, בהם גם בעלי מגבלות פיזיות וקטועי גפיים להתנסות בחווית נגינה ועשייה מוסיקלית. הרעיון שמטופלים בעלי מגבלות מסוגלים להשתלב בפעילות מוסיקלית ולהפיק צלילים בעצמם-זה לא פחות ממהפכני" מסביר נמיר. "עבורנו המוסיקה היא לא רק אמצעי אומנותי, היא כלי שמחזיר תחושת שליטה ויכולת -וזה לב ליבו של השיקום."

דוברות כללית מרכז

דוברות כללית מרכז