הרגעים לפני הכניסה לארץ ישראל. הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור על פרשת השבוע
פרשת השבוע מלמדת אותנו, כי ה'נחלה' שקיבלנו, השליחות שקיבלנו, היא לא תמיד לפי בחירתנו, רוח הקודש על פי ה' (הגורל), מזמנים אותנו למקום בו נמצאת השליחות שלנו. ועלינו למלא את השליחות בצורה הכי טובה שאנחנו יכולים.
דורות רבים של יהודים, קראו בערגה וגעגוע את פרשת השבוע, המדברת על הרגעים הדרמטיים טרם הכניסה לארץ. לעיתים, הרגישו וייחלו גם הם, לזכות ולעלות לארץ. משה רבינו, רגע לפני שהוא מסיים תפקיד, יודע שלא ייכנס לארץ. מנקה שולחן, ומחלק מראש את הארץ לנחלות ושבטים. חלוקת הארץ התבצעה על ידי הגורל ועל פי רוח הקודש. כל שבט וכל משפחה קיבלו את חלקם על פי ה' ובגורל. לכל אחד היה חלק בארץ ישראל, חלק זה הוא הנחלה האישית שלו.
מבחינה רוחנית, חלק זה 'נחלה' זו, מסמלת את עבודתו ושליחותו של האדם בעולם. לכל אחד חלק ונחלה, אותם הוא צריך לפתח, לעבד ולהביא למקום טוב יותר.
ה'חלק' וה'נחלה' הללו יכולים להיות אנשים שביכולתו להשפיע עליהם, מערכות, ומסגרות שביכולתו להשפיע עליהם. כמו גם מקום פיזי-גיאוגארפי, שביכולתו להיטיב ולהפוך אותו למקום טוב יותר, נעים יותר ו\או ברמה מקצועית גבוהה יותר.
לעיתים נדמה לנו, כי אם היינו בתפקיד אחר, במקום אחר, בסביבה אחרת או בצוות אחר, היינו יכולים לעשות הרבה יותר או טוב יותר. פרשת השבוע מלמדת אותנו, כי ה'נחלה' שקיבלנו, השליחות שקיבלנו, היא לא תמיד לפי בחירתנו, רוח הקודש על פי ה' (הגורל), מזמנים אותנו למקום בו נמצאת השליחות שלנו. ועלינו למלא את השליחות בצורה הכי טובה שאנחנו יכולים. דברים ברוח זו אמר דוד המלך בספר תהילים (פרק לז); 'מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ'. כשאנו פוגשים את פרשת 'פנחס', מתעוררת בנו גאווה וזכות גדולה על שזכינו לממש הלכה למעשה שוב, את יישוב הארץ, ולזכור את המחויבות שלנו ל'נחלה' הרחבה יותר, ברמה האישית והסביבתית שלנו.
אני תפילה, שנזכה למלא את השליחות והמחויבות שלנו, בכל שטחי החיים; במסגרת המשפחתית, בצורה הטובה ביותר.
