ביקורת סרטים: "בוב מארלי One Love" מתגלה כיצירה שמישהו לא שייף אותה מספיק לפני ששחרר אותה לאוויר העולם

מאת: ס. ורדי
צילומים: באדיבות פורום פילם

בשלב מסוים במהלך הצפייה בסרט החדש "בוב מארלי: One Love", אמרתי לחבר שישב לידי שמבחינתי ככה כל הסרט צריך להיראות – בוב מארלי (בגילומו המצוין של בן-אדיר קינגסלי) עומד על במה מול אלפי ג'מייקנים משולהבים ומבצע את שירו הנודע של War לקול תשואות הקהל. באותם רגעים האמנתי שהשחקן הוא מארלי ומארלי הוא השחקן, נשאבתי במכונת זמן מטאפורית חזרה לשנות השבעים של המאה שעברה, ובעיקר בעיקר נמתח על פניי חיוך מטופש ונוסטלגי.

בסוף, תפקידן של ביוגרפיות מוזיקליות הוא להפעיל בדיוק את השריר הנוסטלגי הזה – ובשנים האחרונות אנחנו מופגזים בהמון כאלה, על רקע הצלחתם הקופתית של סרטים כמו "רפסודיה בוהמיינית" (על להקת קווין) ו"רוקטמן" (על אלטון ג'ון). אלא שבניגוד לצמד הסרטים שציינתי, ופה הסרט החדש שמתחקה אחרי בוב מארלי לוקה בחסר – ברגע שצריך לייצר עלילה שתחבר בין הקטעים המוזיקליים, לכתוב תסריט משכנע, לחבר את כל זה לכדי סרט ערוך וקצבי, "בוב מארלי: One Love" נכשל במשימה ומתגלה כיצירה שמישהו לא שייף אותה מספיק לפני ששחרר אותה לאוויר העולם.

חסר הקשר היסטורי

"בוב מארלי: One Love" זורק אותנו ללב ההתרחשויות של מלחמת האזרחים בג'מייקה אי שם ב-1976. בשלב זה של חייו, מארלי כבר היה כוכב על, כבר היה נשוי ואב לילדים, והסרט מבקש לבחון תקופה מאוד מסוימת, שבה הוא פעל להעלאת מופע מרובה משתתפים בניסיון לאחות את הקרעים בעם.

זה נשמע טוב על הנייר (או על המחשב), אבל לישראלי מהשורה כמוני, שלא ממש בקי בהיסטוריה של האי האקזוטי השוכן אי שם בקאריביים, חסר הרבה מאוד רקע כדי לייצר חיבור רגשי למתרחש על המסך: למה הג'מייקנים נלחמו אלה באלה? מה כל פלג רצה להשיג? למה הם סימנו את מארלי הצעיר כאויב העם – ואחר כך חזרו בהם ורצו בקרבתו?

הרבה התרחשויות בסרט פשוט קורות בלי הקונטקסט ההיסטורי הנכון וכצופה מצאתי את עצמי משייט מסצנה לסצנה, מחכה לחיבור רגשי כלשהו שישלהב אותי ויחבר אותי למה שאני רואה, ומשזה לא הגיע, פשוט ישבתי והמתנתי למוזיקה האהובה של מארלי.

והמוזיקה, כאמור, היא הדבר הכי טוב בסרט, ומה שמרומם אותו לגבהים מפתיעים. זה גם שמקשה עליי לסיים את הביקורת בטון שלילי, אבל כן אומר כך: בשביל מוזיקה טובה אני יכול בפעם הבאה לצפות בהופעה היסטורית של האמן ביוטיוב. בשביל סרט טוב צריך גם משהו מעבר. להפקה היו פה את כל האלמנטים – לוקיישן מצוין, שחקן ראשי נוטף כריזמה וסקס אפיל, שחקנית מצוינת בתפקיד רעייתו של מארלי (לשאנה לינץ', הזכורה לטוב מסרטי קפטן מארוול וג'יימס בונד האחרונים), וכל זה התרסק אל מול תסריט, עריכה ובימוי חסרי השראה.

2.5 כוכבים מתוך 5