כשריפוי בעיסוק מחזיר את התקווה לחזור לחיים: כך בת 30 למדה לחיות מחדש אחרי מאבק במחלת הסרטן
מרפאה בעיסוק בשיקום ביתי של כללית, מספרת על רעות, צעירה שנאבקה לחזור לתפקוד אחרי טיפולי סרטן ומזכירה מהו לב המקצוע: לעזור לאנשים לחזור לחיים עצמם
רעות (שם בדוי) היא צעירה בשנות ה־30 לחייה, רווקה ואשת טיפול, שחלתה בסרטן השד. טיפולי הכימותרפיה גרמו לה לדלקות קשות במפרקים ולפגיעה קשה בתפקוד היומיומי. כשנפגשה לראשונה עם מרפאה בעיסוק של כללית במסגרת שיקום ביתי, היא הייתה סקפטית, לא הבינה כיצד טיפול כזה יכול לסייע לה. אך הביקור הראשון הפך למסע של חזרה לעצמאות ולתקווה, מספרת אפרת לוניבסקי, מרפאה בעיסוק, אחראית ביחידת שקד להמשך טיפול ומעקב במחוז שרון שומרון בכללית.
מפגש ראשון עם הקושי
כשנכנסה המרפאה בעיסוק לחדרה של רעות בבית הוריה, היא פגשה אישה צעירה, עייפה וכאובה. היא שכבה במיטה, לא מסוגלת להרים את השמיכה לבדה, לפתוח את התריסים, או אפילו לגשת לשירותים.
הידיים היו נפוחות ובצקתיות, יד ימין כמעט שלא נעה. היא התקשתה להחזיק כוס, להזיז את הווילון או לכתוב הודעה. בחורה צעירה, בעולם שמבוסס על מסכים ,מנותקת מהטלפון, מהוואטסאפ, מהעולם. כל פעולה קטנה דרשה עזרה.
“זה היה שברון לב לראות אדם צעיר שכל עצמאותו נעלמה,” מספרת אפרת לוניבסקי, “אבל ידעתי ששם נמצא הכוח של המקצוע שלנו, לעזור לה למצוא מחדש את הדרך אל הגוף שלה, אל החיים שלה.”
ממטרה אחת קטנה לשינוי גדול
השתיים החליטו להתחיל בקטן. בכל מפגש בחרו מטרה אחת: פעולה יומיומית שרעות רוצה לחזור לבצע בעצמה. המטרה הראשונה הייתה פשוטה לכאורה ,לאכול לבד.
“עשינו ניתוח פעילות,” מספרת לוניבסקי. “בדקנו איך היא אוכלת, באילו כלים, באיזו תנוחה. התאמנו את גובה הצלחת, החלפנו לסכו"ם קל משקל עם ידית עבה, מצאנו איך להניח את המרפק בצורה שתאפשר תנועה בלי כאב.”
הטיפול לא עסק רק בתרגול מוטורי, אלא בהחזרת תחושת המסוגלות: לעשות פעולה אחת, קטנה, ולהרגיש – אני יכולה.
במהלך השבועות הבאים הן המשיכו בהדרגה, בלבוש, ברחצה, בשימוש במחשב ובטלפון. נמצא פתרון להפעלת הברז בלי כאב, דרך תנועה מהכתף במקום מפרק היד, והוחלף הסבון לסבון מוצק שקל יותר לאחוז. לאט־לאט רעות חזרה לתפקד, לתקשר עם העולם דרך המחשב, ולחוות שוב שליטה על חייה.
“כל מפגש היה רגע של גילוי,” היא אומרת. “כל בעיה הפכה לאתגר משותף. לא רק מצאנו פתרונות – החזרנו תקווה.”
ריפוי בעיסוק: לא רק תרגול אלא חיים
המקרה של רעות הוא דוגמה נהדרת למהות תחום הריפוי בעיסוק. המקצוע עוסק ביכולת של אדם “לעשות”, לאו דווקא במובן הפיזי בלבד, אלא בעשייה שמחזירה משמעות, תפקיד וזהות.
מרפאים בעיסוק עובדים עם כל גיל ועם כל אוכלוסייה: ילדים שמתקשים בהתפתחות מוטורית, מבוגרים אחרי שבץ, חיילים אחרי פציעה, או קשישים שמאבדים עצמאות. בכל מקרה, המטרה דומה ' לאפשר לאדם לחזור לעסוק במה שחשוב לו.
“הריפוי הוא לא רק בתרגול,” אומרת לוניבסקי, “הוא בעצם העשייה. כשאדם מצליח שוב לאכול לבד, לפתוח ברז, להקליד הודעה או לצייר, הוא לא רק משתפר פיזית, הוא חוזר להיות הוא עצמו.”
העשייה כתרופה לנפש
הריפוי בעיסוק מחבר בין גוף, נפש וסביבה. הוא מתבסס על גישה הוליסטית, שבוחנת את האדם כולו: מה חשוב לו? מה מניע אותו? מה הסביבה מאפשרת? כך נוצרת עבודה שמבוססת על משמעות, לא רק על שיקום פיזי, אלא על בניית חיים מלאים.
“אני תמיד אומרת שהריפוי קורה ברגע שבו אדם מצליח שוב לעשות משהו שנראה מובן מאליו. ריפוי בעיסוק הוא לא מקצוע של ‘תיקון תפקוד’, אלא של חיבור לאדם. לראות את מי שמולך, את הרצונות שלו, את הקצב שלו. לעזור לו להחזיר לעצמו את השליטה, צעד אחרי צעד, תנועה אחרי תנועה.”.
הקסם של המקצוע שלנו,” מסכמת לוניבסקי, “הוא לראות אדם חוזר לעשות משהו שהיה ברור מאליו, ולאהוב את החיים דרך העשייה. זה ריפוי אמיתי.
