המלחמה הכפולה והמרגשת של הקצין מכפר יונה, שהתעקש להילחם למרות מצבו הרפואי וגילו

מלחמת השבעה באוקטובר החזירה לחיינו את תופעת חיילי המילואים ש"מגייסים את עצמם". אחד כזה הוא סא"ל במיל' רון מוסקוביץ, תושב כפר יונה, שיש לו שתי סיבות לאפסן את המדים ותג חיל הצנחנים עמוק בבוידעם – הגיל (66) ומצבו הבריאותי (חולה לוקמיה).

כשהוא נשאל למה בכל זאת עזב את עבודתו כמהנדס בקרת איכות ורץ לחזית ענה: "זה החינוך שקיבלתי בבית. אמי ברכה לבית גרוס הייתה החיילת החרדית הראשונה בצה"ל והיא שירתה בחיל הים, ואבי אריה שירת בצה"ל ולאחר מכן אייר הרבה מאוד ספרי ילדים, בהם קופיקו. עם החינוך שקיבלתי לא יכולתי לשבת בבית ולראות בטלוויזיה מה המחבלים עושים בעוטף עזה".

אז מה עשית?

"הצטרפתי לכוחות שתגברו את כיתות הכוננות מצומת בית קמה ועד עזה במטרה לאתר מחבלים ששהו בשטח אחרי הטבח. איתרנו לא מעט מחבלים ובכך הצלנו חיים. יותר מאוחר עשיתי את זה במסגרת צבאית מלאה. לקחתי את כיתות הכוננות לעיר הבה"דים, השלמנו להם ציוד ואימנו אותם להתמודד עם האתגרים הבאים".

מפאת גילו נדחתה בקשתו להיכנס לעזה עם חבריו לאוגדה 172, ולכן אחרי שלושה שבועות של פעילות בדרום עבר מוסקוביץ לצפון ועבד עם כיתות כוננות ביישובים עד שפונו. כרגע הוא בבית, מחכה לקריאה מהצבא, בהתאם להתפתחויות. בינתיים הוא מחפש אוטו חדש, אחרי שהרכב שלו ספג השבוע מרגמה והוא ניצל בנס.

כאדם מאמין אתה בטוח רואה בכך השגחה עליונה. מאידך, בכל זאת חלית בסרטן. איך מיישבים את הסתירה הזו?

"כמי שגדל בבית דתי ולמד בישיבה תיכונית, אני מאמין בהשגחה עליונה, אבל זה לא אומר שאני עושה חישובים כאלה של אדם שעושה טוב וצריך בהכרח לקבל טוב בחזרה. נכון שחליתי ויש לי ימים לא קלים. מצד שני, אני מתפקד היטב ומגיב כל כך טוב לתרופה הביולוגית, שחברת התרופות רוצה לזמן אותי כעדות לכנס בשוויץ. אני איש עשייה שקם בחמש בבוקר כל יום, הולך לעבוד ומחפש לעשות טוב, כמו שלמדתי מאבי שתמיד עזר בלי לשאול שאלות של דת, גזע ומין. המוטו שלו היה שכל אדם שאפשר לעזור – עוזרים לו. זו הסיבה שגם אימצתי שני ילדים, בנוסף לשני הילדים הביולוגים שלי".

למרות שהוא מוכר כנכה צה"ל בעקבות שלוש פציעות – כולל רימון ברגל – הוא לא לוקח שקל מהמדינה ורק עסוק במה הוא יכול לתת. כך, למשל, לפני שנתיים וחצי החל לשמש מנטור בעמותת חלי"ל האור ומלווה חולי לוקמיה ולימפומה. מדובר בעמותה הגדולה ביותר בישראל המוקדשת לחולים בסרטן הדם ומספקת להם מידע על זכויות, מחקרים קליניים, פעילויות וכנסים.

"חלק משמעותי בהתמודדות של חולי סרטן הוא התמיכה הנפשית שהם מקבלים, לכן אני משתדל לעזור כמה שאני יכול", אומר מוסקוביץ. "נוכחתי לדעת שהתמיכה שלי בחולים אחרים זה רווח לשני הצדדים. זה נותן לי כוחות אדירים. היה לי מקרה של חולה בן 70, שברגע שהוא קיבל את הבשורה החליט שהוא לא רוצה לחיות יותר וסירב לקבל טיפולים. בעמותה ביקשו שאני אעזור לו. דיברתי איתו. מסתבר שהוא ד"ר לפיזיקה שעבד כמכונאי רכב בקיבוץ שבו הוא מתגורר. בין השאר אני משפץ רכבי אספנות וחבר במועדון החמש. התחלתי לדבר איתו ושיתפתי אותו בתחביב שלי. נסעתי לבקר אותו והתייעצתי איתו בענייני המכוניות. הוא התלהב והניצוץ חזר. היום ברוך השם הוא בסדר ומקבל טיפול.

"במקרה אחר ליוויתי מטעם חלי"ל האור אישה שלא יצאה מהבית במשך שנתיים. ברגע שהתחלתי לעבוד איתה, היא חזרה לתפקד בבית ולבשל. היא אמרה לי שבכל קידוש שבת בעלה מברך אותי על העזרה שנתתי לה, זה השכר שלי. אני מאמין שאם כל אחד יחשוב במה הוא יכול לעזור לאדם אחר, אפילו בדבר הכי קטן, הכל כאן ייראה אחרת".

עמותת "חלי"ל האור" מעניקה לחולי סרטן מסוגים לוקמיה, לימפומה או מחלה המטואונקולוגית אחרת תמיכה עם ידע ותמיכה נפשית. הידע מועבר על ידי חוברות, כנסים ומפגשים. בזכות העמותה מבינים  החולים מהן הזכויות שלהם, שמקלות עליהם את התהליך הארוך והמתיש.

לעמותה צוות מתנדבים המתמחים בזכויות חולים במחלות המטו-אונקולוגיות: עו"ד וסוכן ביטוח שיכולים להעניק הכוונה לחולים כיצד לפעול למימוש הזכויות המגיעות להם. בנוסף, העמותה מכשירה מתנדבים בעלי ניסיון עם ההתמודדות המחלה והטיפולים. ניתן לפנות לעמותה באתר (חפשו בגוגל: חלי"ל האור).