מי שביקר בכלא הממשלתי בעיר פטרבורג בירת רוסיה (וזו לא המלצה לטיול בחו"ל), יגלה כי יש שם גם מוזיאון מרתק, בין המוצגים, ישנה בובת שעווה בגודל אנושי של רבי שניאור זלמן מליאדי 'האדמו"ר הזקן', עם תיאור על הרבי
בין המוצגים, ישנה בובת שעווה בגודל אנושי של רבי שניאור זלמן מליאדי 'האדמו"ר הזקן', עם תיאור על הרבי. בין הדברים מופיע שם, כי האדמו"ר הזקן, ישב בכלא לאחר שהואשם בחתירה תחת הצאר, בעוד שכל החוקרים והשופטים התרשמו מדמותו, עד שהצאר הרוסי בכבודו ובעצמו, הגיע לבקר את האדמו"ר הזקן בכלא
אחד השרים שחקר בעצמו את האדמו"ר הזקן נפעם מאוד מחכמתו. מאחר שהשר היה מלומד ובקי גם בתורת ישראל, החליט לנצל את ההזדמנות שהוא פוגש רב חשוב, ושאל את הרבי: לאחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת, נאמר (בפרשתנו, פרשת בראשית): "וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ… וַיִּקְרָא ה' אלוקים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה?" – וכי אלוקים לא ידע היכן הוא? מדוע שאל "אַיֶּכָּה"?
ענה הרבי כפירוש רש"י: "יודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב". זה כמו שמצלצלים למישהו לטלפון, שומעים את המזכירה ברקע ושואלים: "היי, את/ה במשרד?". סוג של פתיח לשיחה.
אמר השר: "את פירוש רש"י אני יודע, ברצוני לשמוע את פירושו של הרבי". השיב הרבי: "המאמין אתה שהתורה נצחית היא ורלוונטית בכל דור ובכל אדם?" – "הן" – ענה השר.
אמר הרבי: "הכתוב 'אַיֶּכָּה' נאמר לכל אדם בכל זמן. אלוקים שואל כל אחד – היכן אתה בעולם? הרי נקצבו לך ימים ושנים לעשות טוב עם ה' ועם הבריות. התבונן אפוא כמה שנים חיית ומה עשית בהן. למשל אתה – פנה הרבי אל השר – חיית כך וכך שנים, האם היטבת למישהו?" (הרבי נקב במספר שנות חייו המדויקות של השר שהתפעל מכך מאוד).
כאשר אנו 'מתחילים מבראשית', עוד מחזור של קריאת התורה מפרשת בראשית, צריכה
להדהד בנו השאלה "אַיֶּכָּה"? היכן אנחנו? אלוקים נתן לנו חיים, האם אנחנו ממלאים את שליחותנו בעולם? שליחותנו האישית, המשפחתית, החברתית? האם אנו מנצלים את הכוחות והכישורים שקיבלנו בצורה מלאה?
'שבת בראשית' היא הגשר בין חודש החגים, לשגרת היום יום. נעצור להתבונן ונשאל את עצמינו: אַיֶּכָּה? איפה אנחנו עומדים במימוש הפוטנציאל שלנו? כך, נתכוונן להיות גרסה משופרת יותר של עצמי ולמלא בצורה טובה עוד יותר את שליחות חיי.
