שנהיה לראש – כדרך חיים. הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור על פרשת השבוע

ראש הממשלה המנוח אריאל שרון, טבע את המשפט 'מה שרואים מכאן לא רואים משם'. בכוונתו לכך, שיש דברים שקצין בכיר בצהל, שר או חבר כנסת, רואים בצורה החלטית ובלתי מתפשרת. אך אותו אדם בדיוק, יכול לראות את הדברים אחרת, כשבתו על כס ראש הממשלה.
ראש השנה, הינו ה'ראש' של כל השנה. ואולי זו הזדמנות לחשוב רגע על משמעות ה'ראש'.
לכל מסגרת יש ראש, הנושא באחריות והסמכות הכוללת לאותה מסגרת. הוא גם רואה את הדברים מלמעלה, יכול וצריך לקבוע סדרי עדיפויות לכל תתי המסגרות הכפופים לו.
בשבת לפני ראש השנה, קוראים את פרשת ניצבים, המתחילה במילים 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיך. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקיךָ וּבְאָלָתוֹ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹקינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם.'
רגע לפני ראש השנה, אנו עומדים כולנו – כל עם ישראל יחד, לעבור בברית מחודשת עם האלוקים.
משמעותה האמיתית של עמידה זו, כולנו יחד, היא תנאי הכרחי, לעבור בברית עם האלוקים. אם לא נתייצב כולנו, כל ישראל יחד, לא נוכל לממש את תפקידנו וייעודנו.
אחדות אמיתית, אין משמעותה רק שכולנו משתפים פעולה, לצרכי עבודה תקינים, אלא הרבה מעבר לכך. ההבנה שאני חסר, ללא האחר. לוחם השייטת לא יוכל לבצע את משימתו ללא הנהג, הטבח או המכונאי שייתנו לו את המעטפת. מנכ"ל הכי מוצלח, לא יוכל לקדם את החברה בצורה מיטבית, ללא איש התחזוקה, הניקיון או החשב הכלכלי. ללא האחר – אני חסר. אנחנו כולנו חלק מאותו דבר, כולנו צריכים זה לזה. ככל שנתחבר יותר זה לזה, ככל שנכיר יותר במגבלותינו, והצורך להשלים אחד את השני, כדי שהמערכת – ששמה עם ישראל – תעבוד טוב יותר, כך נגיע מוכנים יותר לעמוד לפני ה' בראש השנה. ללא התנשאות אחד על חבירו, לא 'עושה טובה' לאף אחד, ללא כיפופי ידיים, אלא באמת, לעבוד ביחד. כל אחד בתחומו יעשה את המקסימום שלו כדי שהמערכת תעבוד טוב יותר.
זה תכונה של ה'ראש'. הוא רואה את הרגל, את אצבעות הידיים ולא מתנשא עליהם כלל. הוא מבין מצויין, שבלעדיהם – הוא לא מסוגל לעשות כלום, לא ללכת לשום מקום, ואפילו לא להחזיק עט.
ככל שנהיה יותר שייכים לראש, נראה את הדברים יותר מלמעלה – כך נביט לכל אחד מהעמיתים שלנו, מהכפופים לנו, או הממונים עלינו, בעוונה אמיתית, מתוך הבנה שבלעדיהם – אנחנו לא שווים הרבה.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, ושנהיה לראש, ולא לזנב!