הפכים נמשכים

מאת: ס. ורדי

היו תקופות שבהן סרט חדש של פיקסאר היה מאורע תרבותי שכולם דיברו עליו. בשנות ה-2000 הם יצרו רצף מרשים של להיטים שהפכו לקלאסיקות מיידיות, כשכמעט כל סרט התעלה על קודמו. מפלצות בע"מ (2001), מוצאים את נמו (2003), משפחת סופר-על (2004) רטטוי (2007) ולקינוח שתי יצירות המופת וול-אי (2008) ולמעלה (2009) מיצבו את פיקסאר כעלית של העלית ביכולת לברוא עולמות מרהיבים ויזואלית ומספקים עלילתית. וול-אי לבדו הוא בקלות אחד מסרטי האנימציה הטובים שראיתי בכל הזמנים.

אלא שלכל פסגה יצירתית יש שפל, ולפיקסאר קרה מה שקרה להרבה אולפנים שמבוססים על רווח והפסד: הם העדיפו לייצר עוד ועוד סרטי המשך ופחות ופחות סרטים מקוריים (עם הבלחות פה ושם של סרטי מקור מצוינים כמו קוקו והקול בראש), אולפני אנימציה חדשים או מחודשים תפסו נתח שוק יותר ויותר גדול, ואז באה הקורונה עם מכה כואבת במיוחד: בארה"ב, השוק הגדול ביותר בעולם לסרטים של פיקסאר, הוגלו שלושת הסרטים האחרונים של האולפן (נשמה, לוקה ואדומה אש) היישר לדיסני פלוס.

הסרט החדש של פיקסאר, אלמנטאלי, הוא ניסיון לתקן את המסלול ולחזור לנוסחה הישנה והמנחמת של סרט שיוצא באופן בלעדי לקולנוע, ועל הדרך מספר סיפור מקורי וטרי.

האם זה מצליח?

אלמנטאלי מתאר עולם דמיוני שבו במטרופולין המרכזי חיים ארבעה סוגים של אנשים שלמעשה ניחנים בתכונות של ארבעת היסודות: אש, מים, אדמה ורוח. הדרך שבה כל יסוד מואנש הוא המקום שבו האנימטורים של דיסני פיקסאר נתנו דרור לדמיון שלהם והתוצאה מרהיבה ויזואלית כמיטב המסורת של האולפנים – גם אם בשלב זה סגנון הציור הממוחשב כבר מוכר למדי ופחות מסעיר מכפי שהיה לפני שני עשורים.

בכל אופן, אש ומים לא יכולים ללכת יחד והשילוב של ארבעה יסודות חיוניים אך מנוגדים בתוך אותו מרחב עלילתי הוא מטאפורה די ברורה של חוויות הגירה בעולם רב-תרבותי.

הגיבורה הראשית של הסרט היא אש-לי (אחלה תרגום!), מהגרת חמת מזג, דור שני למשפחה של אנשי אש, שמוצאת עצמה מתאהבת כנגד כל הסיכויים באיש המים המגושם-אך-חמוד פלג. סיפור האהבה שלהם הוא שעומד במרכזו של הסרט (נראה לי שזו פעם ראשונה שבה פיקסאר עושים סיפור אהבה פרופר), ומסביב יש המון התרחשויות קומיות מתובלות באקשן שאמורות להשאיר את הילדים דבוקים למסך (בהקרנה שאני נכחתי בה הבנות ישבו מרותקות, בעוד בנים לידי פחות התחברו).

הרע: האנימציה, מרהיבה כלל שתהיה, מרגישה בשלב זה מוכרת ומעט ממוחזרת. אם כי היא עדיין עולה עשרות מונים על כל אולפן אחר שמתמחה בתחום. בנוסף, הסרט עשוי להתגלות כפשטני מדי עבור צופים מבוגרים ואיטי מדי עבור חלק מהצופים הצעירים.

הטוב: כאמור, זה עדיין מוצר של פיקסאר. ועוד מוצר מקורי. וכש"אלמנטאלי" נכנס למערכה האחרונה והמוצלחת ביותר, לא יכולתי שלא להרגיש איך כל חומות הציניות נפרצות ואיך אני מתאהב בדמויות ובאנימציה המסחררת תוך התעלמות זריזה מהמגרעות שציינתי לעיל. וכשבתי בת ה-8.5 ניצן סנוורה אף היא, ויצאה מהקולנוע מוקסמת ונפעמת, חלחלה בי התקווה שאולי הנה, בכל זאת, פיקסאר מסוגלים לחדש ימיהם כקדם ולשוב להיות אולפן האנימציה הטוב בעולם.

ציון: 4 כוכבים (מתוך 5).