דמעה בעין אחת וחיוך בעין השנייה: סי היימן מגיעה לשיא מסע ההופעות של 'שירים וסיפורים מבית אבא'. סי ביומן המסע: "אבא, כ"כ הרבה הבטחות מגדולי האומה נאמרו מעל הארון שלך ואז הגיע השקט הגדול והבנתי שאני מוכרחה לקום ולהמשיך ולעשות…"
יומן מסע מהלב: סי היימן מגיע לשיא הרגש בשיא מסע ההופעות.
אני מרגישה שיום אחר יום המסע המיוחד שלנו "שירים וסיפורים מבית אבא" הופך למשהו שהוא הרבה מעבר למופע. ליוויתם אותי בהכנות להקלטת האלבום "שירים מבית אבא" ובמסע שמגיע לתיאטראות "חיפה", "נטף", "קאמרי" ו-"גבעתיים" והחודש, לקראת החגיגית שלנו בבר גיורא ת"א יצאנו עם קליפ חדש בהפקה עצמאית, קליפ סלולרי לאנשי הגשם" המופלא של אבא". קצת מהאווירה והתפאורה הנחצ'אית, כי הרי זה העניין שנשאר, זו החוויה שנצרבת לנו, הניואנסים הקטנים, הזיכרונות, האהבות, האיש שהיה ואיננו: בפואייה של מתחם צוותא חיכו לקהל כוסיות יין אדום, אבא שתה כל יום בקבוק ושמר פקקים מעל חמישים שנה, לצד שולחן הדיסק החדש בהוצאת התו השמיני ועל הבמה הונחה תמונה ענקית של אבא עם עשבי בר וצמחי בר והאקורדיון האדום שלו, זה שניגן עליו שנים מונח על מגבר שחור רוקנרולי מואר בספוט לבן… הכל דיבר אווירה… במופע המרגש שרנו, זכרנו, סיפרנו והמשכנו את הדרך.
את המופע סיימתי בהבטחה לקהל שלי- לגשר בין העולמות של אבא לשלי עם השיר החדש שכתבתי כשהיה ברגעיו האחרונים. על הבמה סיפרתי לקהל שזוהי סנונית ראשונה מאלבומי החדש שבדרך "מחשבת מסלול מחדש", וזו לגמרי ההרגשה שלי, שלמה עם העבר וצועדת קדימה.
לפני ששרנו את שיר הסיום 'אני ממשיך לשיר' הקראתי בידיים רועדות את המילים לזכר אבא, וזה נכון, האנשים הם אלו שבאמת יכולים להביא שינוי:
כשעמדתי לפני שבוע בדיוק, עם זר שושנים אדומות ליד הארון של יגאל בשן ז"ל בהבימה ,לא יכולתי שלא להישטף בגל דמעות וצמרמורות למראה שהזכיר כ"כ את יום הפרידה ממך, אבא. כ"כ הרבה הבטחות מגדולי האומה נאמרו מעל הארון שלך ואז הגיע השקט הגדול והבנתי שאני מוכרחה לקום ולהמשיך ולעשות, ככה פשוט במו ידיי ורצוני העז לא לתת לתרבות שלנו לגווע לא לתת לפסקול כ"כ חשוב כמו שהשארת לנו להיכחד. אני רוצה לומר תודה ענקית לאלעד ותומר שלי היקרים, כ"כ צעירים וכבר מבינים שאין דרך אחרת. יום יום, מסלון לסלון, כיכר לכיכר, בית ספר אחר בית ספר, עיר אחר עיר, אנו עושים את הדרך. בחרתי לא להתעסק לא בהאשמות ולא בתקוות שלא מתממשות. בימים האלו אני מקימה למרגלות הגלבוע, בביה"ס היסודי בית זמר, לזכרך, חדר מוסיקה אליו בחלומי יגיעו ילדיי ישראל, יעצרו, ישירו, ינשמו אותך וימשיכו הלאה. עשירים יותר. אז נכון, אני הילדה כמו בשיר, שרעבה ושבעה מפירורי אהבה, אבל אני גם הילדה שהחליטה מזמן שהיא בוחרת בצד המנצח של החיים. אני עומדת כאן מתרגשת עם האלבום החדש "שירים מבית אבא" ויודעת שאנחנו מצליחים לעשות שינוי.
על הקבר שלך אחרי לא מעט טיוטות של צוואתך, ביקשת שייכתבו המילים משירך המדהים:
אני ממשיך לשיר
אני ממשיך לראות
אני ממשיך לחלום
את כל מה שהיה
ואני מצרפת שורה משלי לחיים…
גם … את כל מה שיהיה… ויהיה !!!
התחנה הבאה שלנו- רחובות, עיר בה גדל אבא וצמח בתחילת חייו… אנחנו מתרגשים להגיע!
