מנתיב האבדון של חורף 2065 ועד פעם אחת, פעמה, שנייה
4 תערוכות חדשות במוזיאון פ"ת. גיא גולדשטיין מתוך Silence Isn't Very Much בני אפרת
"נתיב האבדון, חורף 2065"
אוצרים: דרורית גור אריה ואבשלום סולימן
תערוכה חדשה במוזיאון פתח-תקוה לאמנות
פתיחה: יום חמישי 11 בינואר 2018
נעילה: 12 במאי 2018
עבודותיו של בני אפרת הן מתקפה חריפה על החושים, התודעה והאמונות של הצופה. הן עוסקות בסוגיות בוערות לעצם החיים על פני אדמות, ולא בנושאים פנים-אמנותיים. "אמנות עוסקת בחיים, אך זו שלי עוסקת בעצם האפשרות לשרוד, להישאר בחיים" – מפרט אפרת, שמאז 1982 מתארך כל עבודה מעבודותיו בספירה שראשיתה בשנת מותו המשוערת, 2030. במיצב הווידיאו נתיב האבדון, חורף 2065 שנוצר במיוחד לתערוכה הנוכחית, יצר האמן חוויה כוללת-כל העוטפת את הצופים בדימויים מוגדלים של הרס סביבתי ואסונות אקולוגיים.
התערוכה מאירה את מהלכה הרציף והעקבי של אמנותו של אפרת לאורך יותר מחמישה עשורים, ומראה כיצד, בראשית שנות ה-80 הבשיל עיסוקו המוקדם ביחסיותה של התפיסה החושית האנושית לעיסוק חלוצי בסוגיות מוסריות של השחתה אקולוגית וניצול של מינים חלשים. שניים מפסלי הוידיאו שלו המוצגים בתערוכה מדגימים את עבודתו כפסל העובד עם אור כחומר גלם ופונה אל הכשלים והתעתועים של התפיסה החזותית של הצופה. רקוויאם לנמר האחרון בעולם הוא מיצג-מיצב חדש עם שנוצר עם המשורר רוני סומק, החוגג עשרים שנה לשיתוף הפעולה הראשון בין השניים בתערוכה "בית חרושת של הטבע, חורף 2046". העבודה החדשה היא ביטוי לשיתוף פעולה בין אמן חזותי למשורר באופן החורג מיחסי טקסט / איור מקובלים, והשואבת מהנימה האפוקליפטית השורה על התערוכה כולה.
התערוכה כוללת גם אסופה של שישה מתוך כ-140 סרטים ניסיוניים שיצר אפרת בשנים 1968–1975, (אוצרת: עדי אנגלמן) המיטיבים לייצג את הלכי המחשבה והיצירה שלו באותם ימים. אפרת החל ליצור את סרטיו ללא ניסיון או ידע מקצועי קודם בתחום, במטרה להמחיש מושג, רעיון או פעולה ולהציגם כקודמים לצורה ולמדיום. הסרטים, שעברו רסטורציה כחלק מפרויקט רחב הכולל את כל קטלוג הוידיאו של האמן, מוצגים ללא כל פעולת עריכה או מניפולציה בדיעבד, מתוך כוונה לייצג אמת באמנות, ולא אשליה.
אפרת הוא אמן מושגי הנמנה עם הדור השני של אמנים פוסט-מינימליסטים שהחלו לפעול באמצע שנות ה-60. הוא זכה להכרה בינלאומית בזכות מיצגי-ציור על גבי הקרנות של סרטים, שהיו פורצי דרך לזמנם ועסקו בפער בין ייצוג ופעולה. בעקבות מפגש עם מדענים ידועי שם כקרל סייגן ומסעות לרואנדה ולקמבודיה, הפנה אפרת את כל מרצו לעיסוק בסוגיות חברתיות וסביבתיות, עמדה שהייתה נדירה בזמנה בקרב אמנים, והיום מוכיחה עצמה כרלוונטית מתמיד.
גיא גולדשטיין
"פעם אחת, פעמה, שנייה"
אוצרת: דרורית גור אריה
תערוכה חדשה במוזיאון פתח-תקוה לאמנות
פתיחה: יום חמישי 11 בינואר 2018
נעילה: 12 במאי 2018
יצירתו של גיא גולדשטיין עוסקת במעברים מדיומליים בין קול, צורה, צבע וזמן ובתוצרי הלוואי של התרגומיוּת הזאת. כאמן חזותי שהוא בה-בעת גם מוזיקאי כותב ומלחין, וחבר בלהקת נערות ריינס לשעבר, יצירתו שואבת מן הזיקות בין החזותי והצלילי ועושה שימוש בחומרים ובכלים של המוזיקה והסאונד.
המוזיקה היא שחקנית ראשית בתערוכתו, כרקע, כנושא וכדמות. ראשיתה של התערוכה באלבום מוזיקה (Memorable Equinox) שיצר גולדשטיין במהלך שהות-אמן במגדל עוצר בצפון-אירלנד בסתיו 2015. מחקרו בנושא "צבעי הרעש" הורחב אל הסביבה למודת האלימות והסכסוכים ואל הצבע המקומי של החיים בה. במיצב הווידיאו התלת-ערוצי Silence Isn't Very Much, שנוצר במיוחד לתערוכה, מתנגנים שירי האלבום לצד טקסטים, פעולות, דמויות ונופים הקשורים בשאלות של "רעש" ו"הפרעה" – אך הרעש אינו מופיע כשיבוש צורם אלא כאווירה רוויית כאב, קושי וטראומה. המוזיקה נוכחת גם בנושא הערב… – הפקה עצמאית של גולדשטיין לתסכית הרדיומילים ומוזיקה מאת סמואל בקט, שאת שתיים מן הדמויות בו – "מילים" ו"מוזיקה" – שיחק בעצמו, ואת המוזיקה גם הלחין (בשיתוף עם המפיק אביחי טוכמן) וביצע. התסכית עוסק בכלי המדיום הרדיופוני, במתח בין מילים למוזיקה המתהווה לכלל יצירה של שיר (במובן song). אמצעי מוזיקלי נוסף בתערוכה הוא הפיאנו-רול – מכשיר להשמעת מוזיקה שבטרם היות הגרמופון, המאפשר הנעה של קלידי פסנתר באמצעות מנגנון מכני, הפועל בהוראת מידע מוזיקלי שנוקב בגליל נייר מסתובב.
גוף העבודות הרבגוני של גולדשטיין מתבונן בתצורות נראטיביות הנמתחות לאורך צירי זמן שונים ומשובשים. המוזיקה מצטרפת אל הטקסט והדימוי במדיומים כמו רישום, וידיאו ואנימציה. שכבות נתונים מונחים בזו על גבי זו ומעלות שאלות על רצף וסדר, אמת ובדיה. גולדשטיין מטליא ומכליא את הנתונים והזמנים בעודו נע בין צלילים ושתיקות בדרך אל הפתרון או ההתרה. חושי הצופה רוחשים בין ההאזנה לצְפייה, "פעם אחת, פעמה, שנייה".
4 תערוכות חדשות במוזיאון פ"ת. May Day, 1981 - small - בני אפרת. ארכיון של הרגע: טלי נבון בעקבות רישומים של זאב תשבי
אוצרת: אירנה גורדון
תערוכה חדשה במוזיאון פתח-תקוה לאמנות
פתיחה: יום חמישי 11 בינואר 2018
נעילה: 17 במרץ 2018
תערוכתה של טלי נבון נולדה בהשראת מחברות הרישומים של זאב תשבי (1953-1915), השמורות באוסף מוזיאון פתח-תקוה לאמנות, ומתמקדת ברישום כמדיום וכפעולה הממשמעת את הקיום וקושרת את העבר להווה. נבון חושפת את רישומיו של תשבי, שעיקרם דיוקנאות אינטימיים ועיסוקי היומיום של החיילים שעִמם שירת במלחמת העולם השנייה. מנגד, יצירות הרישום שלה-עצמה עוסקות באינטימיות שנוצרת במפגש בין הניסיון ללכוד פיסת מציאות לבין החיפוש הטהור אחר מהות הקו, המקצב של היד הרושמת והמגע עם המצע.
זאב תשבי נפטר כשהיה רק בן 37, ערב פתיחת תערוכה מעבודותיו במוזיאון בפתח-תקוה ב-1953. נבון התמקדה בעיקר ברישומים שיצר בעת שירותו בבריגדה היהודית שבצבא הבריטי, וערכה על אודותיו תחקיר מקיף, בין השאר בעזרת חומרים ארכיוניים שמצאה בספרייה הלאומית.
—
עבודת צוות
אוצרת: אור תשובה
תערוכה חדשה במוזיאון פתח-תקוה לאמנות
פתיחה: יום חמישי 11 בינואר 2018
נעילה: 3 במרץ 2018
התערוכה ממשיכה את מהלכי ההתבוננות של המוזיאון כמנגנון בבגופו ובמרחבי הפעולה שלו. התערוכה נשענת על הדואליות שבין עבודת אמנים כמדריכים במחלקת החינוך של המוזיאון להיותם אמנים פעילים בשדה האמנות העכשווית. על אף שכמבקרים ועובדים במוזיאון אנו ממעטים לתת על תופעה שכיחה זו את הדעת, מדובר בעמדה מורכבת, שכוללת לעתים ריבוי השקפות ותחושות כלפי המוסד ויצירות האמנות שמוצגות בו. בעוד שמרבית הזמן, ההפרדה בין עולמם כמתווכי אמנות מטעם המוזיאון ובין עולמם הפנימי כאמנים עצמאיים נותרת ברורה והרמטית, משימתם של המציגים בפרויקט זה היתה לנסות ולחבוש את שני הכובעים יחד. הם הוזמנו ליצור ולהציג עבודות אמנות חדשות, המתייחסות ושואבות השראה מתפקידם ומעבודתם החינוכית במוזיאון.
מחזור ההתרחשות המוכר של יצירת האמנות- שתחילתו באמן וסטודיו וסופו בפגישה עם יצירת האמנות בחלל המוזיאון- הופך בתערוכה זו את סדרו. המפגש בין צוות ההדרכה ובין יצירת האמנות והקהל מתפקד במקרה זה כנקודת מוצא וככוח מניע. זוהי הפניית זרקור אל ההתרחשויות והדינמיקות שנוצרות במוזיאון, אך נמצאות לרוב מחוץ לטווח הראיה של הקהל. כזו שמציבה את משולש היחסים שבין המדריכים, הקהל ויצירת האמנות כרגע של קונטמפלציה, שראוי להתבוננות וקשב. פרויקט זה גם מהווה תזכורת לכך שיחסי הגומלין בין מוסד, קהל ויצירה עשויים ואף צריכים להיות יחסים רב כיווניים. הקהל מתבונן, מבקר ולומד מפועלנו, אך למעשה, גם אנחנו מתבוננים, מבקרים ולומדים ממנו.
משתתפים: גילי רומן, שירה טבצ'ניק, אבשלום סולימן, רעות פרסטר, נטלי אילון, יפעת גלעדי, דני רוזנברג, צאלה גרינברג
מוזיאון פתח-תקוה לאמנות הוא מוזיאון לאמנות עכשווית, המציג עבודות של אמנים ישראלים ובינלאומיים במגוון מדיומים: ציור, פיסול, צילום, וידיאו, קולנוע, אדריכלות, מיצב ומיצג. המוזיאון שואף לקדם ולטפח אמנים צעירים ובד בבד להעניק במה לאמנים ותיקים, שטרם זכו לחשיפה מוזיאלית. התערוכות המוצגות במוזיאון מעלות קשת רחבה של נושאים ממרחב התרבות הישראלי, לצד סוגיות אוניברסליות, הנוגעות לחברה הגלובלית בעידן העכשווי, תוך שימת דגש על קידום גישות חדשניות ביחס לחלל המוזיאלי ולפריצת מוסכמות מסורתיות וגבולות בין מדיומים אמנותיים שונים ואופני הצגתם. גישות אלה עומדות בבסיס הקו האוצרותי שמתווה מנהלת המוזיאון והאוצרת הראשית, דרורית גור אריה.
שעות פתיחה:
ב', ד', שישי ושבת 10:00-14:00
ג' וה' 16:00-20:00
כניסה : 20 שח. שבת כניסה חינם
http://www.petachtikvamuseum.com/he/
מוזיאון פתח-תקוה – ארלוזרוב 30 פתח -תקוה
4 תערוכות חדשות במוזיאון פ"ת. גיא גולדשטיין מתוך Silence Isn't Very Much 
