כל תרומה חשובה

לפני כשלושה שבועות הלכה לעולמה ריטה פורמן ז"ל, בת 70, משהם, לאחר מחלה ממושכת. עם קבלת הידיעה על מותה, קיבלה המשפחה האבלה החלטה אצילית, וילדיה הודיעו שהם מסכימים לתרום את קרניות עיניה. "למרות שמדובר במטופלת אונקולוגית וסוכרתית, הקרניות היו במצב מצוין", אומרת  אורית פלג-בלום, מתאמת תרומות איברים במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית*. "פניתי למשפחה והצגתי את האופציה, הם חשבו על זה מעט והגיעו להחלטה אמיצה מאוד".

יגאל, בנה של ריטה, מספר: "עלינו כמשפחה מאוקראינה בשנת 1990. הורי היו בעלי תארים אקדמיים אבל כאן בארץ עבדו בעבודות מזדמנות. למרות כל הקשיים, לאימי תמיד היה חשוב לספק את הצרכים שלי ושל אחותי, לתת לנו כל מה שצריך ולא להחסיר דבר. הורי עבור תהליך קליטה לא פשוט ורווי באתגרים וקשיים, אבל אימא לא התלוננה, אהבה להנות מהחיים ומהזמן עם המשפחה, גם בתקופת המחלה".

יגאל מוסיף כי אימו השרתה אופטימיות על המשפחה: "כל הזמן חשבנו שהיא תצא מזה, היינו חיוביים עד הסוף. בימים האחרונים היא כינסה אותנו- אותי ואת אחותי- וביקשה שנתמוך באבא ונעזור לו בכל מה שיצטרך אחרי שהיא לא תהיה… ביום שנפטרה, ערב שישי, למרות שזו לא הייתה הפתעה- היינו שבורים. ובתוך העצב והבכי, פתאום קיבלנו טלפון. דיברה איתי אורית, ברגישות ועדינות, והסבירה שיש אפשרות לתרום את הקרניות של אמא. אני לא זוכר יותר מידי מהשיחה עצמה, אבל חשבתי על זה קצת ואז שאלתי את עצמי 'מה אמא הייתה רוצה?'. עניתי לעצמי שאם יש משהו שיכול לעזור למישהו, גם מתוך המקום הקשה הזה- אנחנו צריכים לעשות את זה. זה מה שהיא הייתה רוצה, וגם אחותי ואבי חשבו ככה. פשוט הסכמנו".

שתי קרניות עיניה של ריטה נתרמו, והשתלים נקלטו בהצלחה- בשני המקרים: "אחרי שבוע קיבלתי מייל תודה, שם גם התבשרתי שההשתלה הצליחה. לא האמנתי! התמלאתי בשמחה והתרגשות, שמתוך המקום העצוב הזה לפחות יש גם משהו טיפה טיפה- משמח, שזה הקל על חיים של אנשים אחרים. מיד העברתי את המייל לכולם".

"בגמרא, מסכת נדרים", מוסיפה אורית, "כתוב כי 'סומא חשוב כמת', כי בלי חוש הראייה אנחנו בודדים, חיים במחשכים. בזכות התרומה של ריטה ומשפחתה- שני אנשים זכו בהשבת מאור עיניהם, חזרו למעגל החיים, וזכו בחיים".

לחתימה על כרטיס אד"י ליחצו על הלינק:

בתמונה- ריטה פורמן ז"ל

בשיתוף כללית