כשמשחקי השף פוגשים את משחקי הדיונון

מאת: ס. ורדי

השנים האחרונות ראו כמות הולכת וגדלה של סאטירות חברתיות מושחזות שנכתבו, צולמו והופקו הרחק מאור הזרקורים של הוליווד, רק כדי לכבוש בסערה את המיינסטרים בארה"ב ובעולם.

הגל שהחל ב-2019 עם "פרזיטים" הדרום קוריאני, והגיע לפיק נוסף רק לאחרונה עם "משולש העצבות" השוודי, לא פסח מעיניהם של המפיקים בעיר הסרטים – מה שהוליד, כנראה, את הסרט החדש "התפריט", שמגיע בסוף השבוע הנוכחי לבתי הקולנוע בארץ ובעולם.

יותר מהכל, נראה שהייחודיות הגדולה ב"התפריט" נעוצה בעצם קיומו. הסרט, בכיכובם של רייף פיינס הוותיק והאהוב, ואניה טיילור-ג'וי (שמאז פריצתה ב"גמביט המלכה" של נטפליקס מופיעה כמעט בכל סרט שני) הוא מעשייה נוטפת ציניות והומור שחור, סאטירה חברתית ממזרית שלא מתביישת בכוונות שלה. אבל מעל כל זה, זהו סרט מקורי שמיועד לקהל מבוגר, עם תסריט שלא מבוסס על אף קונספט קודם ומכיל כמות נאה של טוויסטים ובניית מתח שישאירו אתכם על קצה הכיסא. קצת עצוב שזהו היוצא מהכלל היום, אבל בזירה שמלאה בסיקוולים, פריקוולים, ספין-אופים וחידושים מייגעים ומיותרים – זוהי בהחלט נקודה ראויה לציון.

כשהפלצנות נחשפת במערומיה

על קצה המזלג (תרתי משמע), הסרט עוקב אחרי קבוצה של 12 אנשים זרים שמשלמים הון עתק כדי להפליג למסעדה יוקרתית השוכנת במרכזו של אי בבעלות פרטית מול חופי מדינת וושינגטון בצפון ארה"ב. השף של המסעדה, ג'וליאן סלוביק (בגילומו הגאוני של פיינס), נחשב לאחד השפים הטובים בעולם, ושמו יצא למרחקים לא רק בזכות יכולותיו הגסטרונומית, אלא גם בזכות הרצינות התהומית שעמה הוא ניגש להכנתה של כל מנה ומנה.

אחד הזוגות שמפליגים לטעום מהתפריט המסתורי של סלוביק הם מרגו (אניה טיילור-ג'וי) ובן זוגה הפלצן להפליא טיילר (ניקולס הולט, "מקס הזועם: כביש הזעם"). די מהר אנחנו מגלים שבעוד טיילר יושב פיקס על הפרופיל של הקליינטורה המדושנת ומלאה בעצמה שנוטה להגיע לחוויית האירוח הקולינרית של סלוביק, מרגו רחוקה שנות אור מיתר הטיפוסים הקלישאתיים שמגיעים לסעוד שם. יחד עם מרגו, הצופים עצמם מגלים עד מהרה שמשהו מהותי אינו כשורה בארוחת המלכים שנרקחה במיוחד עבורם, בזמן שהאורחים הנוספים שלצדה נוטים להתייחס לסימנים המחשידים בסלחנות ולעתים באף בהלצה, כאילו היו חלק מאיזשהו גימיק מתוחכם.

קשה לפרט מעבר לזה מבלי להפליג למחוזות הספוילרים, אז רק אוסיף ואומר ש"התפריט" בהחלט לא מיועד לבעלי לב חלש. זהו סרט סאדיסטי שנהנה להתל בצופיו בהדרגתיות מורטת עצבים; וגם אם לוקח זמן לאקשן להתחיל, מי שעוקב מקרוב אחרי העלילה, וראה סרט או שניים בחייו, ישכיל לקלוט את הפירורים הנרטיביים שהבמאי מרק מילוד מפזר בשובבות מלאת חן. תוסיפו לזה לוקיישן מבשר רעות של אי נידח ומלא ערפל, וכקונטרה הסט המרשים של המסעדה המעוצבת בצורה מודרנית וקרה – והנה לכם מתכון בטוח להצלחה.

קקפוניה של צבעים מנוגדים

ל"התפריט" יש הרבה מה לומר על מלחמות מעמדות ועל עשירים מדושני עונג, והוא עושה זאת באמצעות לעג מעורר צחוק מתגלגל לסצנת הקולינריה שלעתים נראה שיצאה לגמרי משליטה – במחירים, במנות עם התיאורים המפוצצים המכילות (מילולית) כלום ושום דבר, ביחס לשפים סלבריטאים שהועלו לדרגת חצי אלים. בדרך הוא מייצר שתי דמויות קוטביות שניצבות משני צידי המתרס: השף סלוביק על כל מורכבותו וערמומיותו, והלקוחה הסוררת מרגו, שהיא היכולה שעשויה לשבש לו את התכניות.

כמובן שאין מושלם, וחלק מהדמויות נופלות קורבן לתת-פיתוח או סטריאוטיפים קלישאתיים, בהיותן כלי שנועד לקדם את העלילה קדימה מבלי שיש זמן להעניק להן קצת יותר מורכבות. אבל מדובר בזוטות כשמסתכלים על החוויה הכוללנית שמילוד והצוות שלו רקחו עבורנו – קקפוניה נהדרת של צבעים מנוגדים (האי הערפילי מול תקריבי האוכל מלאי הצבע), פסקול מענג, תסריט עוקצני שיודע לתקוע את הסכין בבטן הרכה בדיוק ברגעים הנכונים, והרבה מאוד כפל משמעות חכם שלגמרי לא מתייחס בזלזול לאינטליגנציה של הצופים כמו שיותר מדי תוצרים אמריקאיים נוטים לעשות לאחרונה.

*שורה תחתונה: 4 כוכבים מתוך 5