שלומי מנגר מהוונדרבר רואה את חצי הכוס המלאה: "תהיו חזקים, בקרוב יהיה נפלא!"

עולם חיי הלילה שוב בקריסה כשהוא שותק וסגור מצד אחד וזועק את כאב אנשי המקצוע ובעלי המקומות מצד שני. שלומי מנגר, מוותיקי חיי הלילה בישראל ואולי אף הוותיק ביותר, שפעיל בחיפה כמעט חמישים שנה ואף זכה בתואר יקיר העיר חיפה בשל פועלו הרב בתחום והעמדת חיפה על מפת חיי הלילה וההופעות וכמובן גם האומנות במשך שנים רבות מפרסם פוסט כואב אבל אופטימי. שלומי שהיה הבעלים של הדווקא, ההיי וויי, העיר השנייה והסיטי הול ומפעיל ב 15 השנים האחרונות את מועדון הוונדרבר שהולך ותופס תאוצה עם השנים וכיום מחזיק בארבעה אולמות, במת מופעים איכותית ואותנטית ובקהל מגוון ונאמן שחלקם מלווים אותו מיומו הראשון בתחום, ידוע כאחד שלא מפחד מכלום ועם זאת מלא באהבת הקהל, הוציא פוסט מרגש שזכה לתהודה רבה.

שלומי, שוב עוצרים את הדהירה קדימה?

כן, עליות וירידות זה כל חיי… כל פעם שאני בשוונג- אני עולה עולה עולה עולה ו…בום, נופל. עד היום זה לא בגללי זה תמיד בגלל מצבים לאומיים או עולמיים. המקום בתקופה האחרונה נמצא בהעצמה, אם אמרנו שהעיר השנייה והסיטי הול היו מקדש אז הוונדרבר זה סופר מקדש, הוא הולך להיות הכי ותיק בחיפה ואולי גם בישראל, הסיטיהול היה 15 שנים וזה כבר 14 וחצי שנים. מה שקורה כרגע זה שהמעצור הזה בא להגיד חכו רגע כבר נמשיך…

יש כח להמשיך?
בוודאי. תראה, זה לא פשוט להרים מחדש את המרוץ הזה. התוכן שלנו קשור בהמון אלמנטים- אמנים, אנשים, מפיקים, כל תקופה יש אופנות וכל פעם שאתה נעצר תוך כדי מרוץ זה בעיה. יש לי תכנייה של ארבעה חודשים קדימה סגורה לכל חמישי שישי, זה עצום. מלא תכנים, אירועים, קהלים, זה תרבות אמיתית שאין בעיר הזאת. אם אני איננו כרגע אז אין כאן כלום. התגובות כמו שראית בפוסט הן היסטריות אני מבין את הציבור שנאמן ומגיע קבוע וכאלה שיודעים ומכירים מפרגנים, קיבלתי תגובות חמות מחו"ל של אנשים שיודעים שזה מקדש. זה לא רק אני חושב ככה זה הציבור, כשאני מקבל את התגובות זה מרגש, כמה שאוהבים את המקום. זה סוג של הבנה וכיף לשמוע את זה, כן.

מה יהיה קדימה?

תראה, כל פעם יש מעצורים וכשישחררו תוך כמה שבועות, מי יודע כמה, צריך להיות חזקים. היומן מלא והוא ימשיך ויתמלא, אבל לוקח זמן להריץ שוב תכנים של מופעים, זה לא כמו מסיבות, זה למכור כרטיסים וזמנים של אומנים, זה לא פשוט. אני אמנם מדבר על עצמי אבל מבין שלכולם קשה, לא רק לי, כולנו באותה הביצה. אני מרחם על האומנים שכרגע נטולי פרנסה כמוני, אני מקווה שהמדינה תיתן פיצוי לאנשים על התקופה הזאת. אני יכול לספוג את זה אלא שעכשיו הבעיה זה לא זה אלא העתיד, להרים מחדש. רק חודש אחרי הפתיחה נוכל להתחיל ולהרים ולהיראות כמו פעם, זה שיווק, יחצנות ועבודה והכנה, מלא עבודה, לעצור בפתאומיות כזאת זה קשה. אז נכון שהוותיקים שלנו יחזרו מהר מאוד וייהנו כמו במסיבה המטורפת בפורים, שבה  לא חלמו שלמחרת תהיה מלחמה ויישבו בבית מלא זמן. כולם בוכים לי עכשיו תפתח תפתח ואני לא יכול לפתוח, זה מקום שלא פשוט לפתוח, אומרים לך מותר לפתוח לחמישים איש ולי אין מקום מוגן תקני אז אני לא פותח. אני אגיד חמישים יבואו 500 אז אני לא פותח.

אז מחכים לסוף המלחמה?

אני אגיד לך מה, מראייה לעתיד זה טוב מה שהמדינה עושה, אני לא נגד זה, רק שיעשו מה שצריך כדי לסיים עם זה אחת ולתמיד. בינתיים אנחנו משפצים ומסדרים ומנקים ומכינים את המועדון כי יש אמונה שנחזור מהר. זה סיכום המוטו של הפוסט, שנחזור מהר ויהיה טוב. שמתי מודעה – 'תהיו חזקים בקרוב יהיה נפלא', זה המוטו שלי. זה מה שפרסמתי ואנשים מבסוטים על זה. השם של המקום זה המוטו שלו, וונדרבר- נפלא, זה המוטיב החוזר- הכל נפלא! היה נפלא ותמיד יהיה נפלא.