האלוף (במיל') יוסי פלד בשבתרבות ביהוד-מונוסון: "מה שקרה ב-7.10 זה בלתי נשכח ובלתי נסלח. מדינת ישראל הייתה בסכנה קיומית. כוח רדואן עם 40 אלף לוחמים היה בכוננות לפלוש אלינו"

פלד הוסיף ואמר לנוכחים, שצריך לבנות צבא שעונה לצרכים המציאותיים של מדינת ישראל. ארגון הטרור חיזבאללה לא ייעלם ו"ההסכם בצפון הוא די פרווה. צה"ל צריך להרחיק את כל תושבי הכפרים במרחק של 5-7 ק"מ מהגדר לפחות למשך 5 השנים הקרובות."

"אני לא מחפש מלחמות ובחזון אחרית הימים של 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ', בכלוב הזה אני מתעקש להיות הזאב ולא הכבש. הבית הראשון קרס והבית השני קרס. אנחנו לא רוצים שהבית הזה יקרוס ואם צריך להילחם – נילחם. כנראה שעל חרבנו נחיה עד הודעה חדשה. יש לנו אחריות כלפי הילדים, הנכדים והנינים שלנו, ויש לנו חובה מוסרית, היסטורית, ציונית ויהודית לגרום לכך שמי שיתעסק איתנו – יילך 20 שנה אחורה. אין לנו ברירה אחרת."

האלוף (במיל') פלד העלה זיכרונות על פיקודו על 'כוח יוסי'. במלחמת שלום הגליל, כך מקפיד פלד לכנות את המלחמה, אז ענד דרגות תא"ל ושהה באנגליה לצורך לימודים, הוא מיד שב לארץ ופנה אל האלוף אביגדור (ינוש) בן גל שהיה מפקד הגיס 446 ואמר לו "באתי להיות מפקד טנק". מהר מאד, מצא עצמו פלד טס לעומק השטח עם 4 מטוסי יסעור ולוחמי סיירת מטכ"ל במילואים ובשטח הוקם 'כוח יוסי' שכלל כוחות מחטיבה 460 (ובהמשך אף היה מפקדה הראשון של החטיבה) יחד עם גדוד צנחנים במילואים. תוך ימים אחרים, הצטרפו עוד חטיבות ללחימה תחת פיקודו.

מספר פלד, חצי שעה לפני הפסקת האש, התקשר אלי ינוש בן גל ואומר לי חטיבה 81 – אחת מחטיבות העילית הסוריות – מצוידת בטנקים טי-72, טנקים סובייטים שלא ידענו אז האם אנחנו יכולים עליהם, בדרכם אלי, ואומר לי 'תעשה מה שאתה יודע לעשות', "בתוך רבע שעה השמדנו קרוב ל-20 טנקים סוריים. הם בערו בצורה מדהימה".

בסיום המפגש אמר האלוף (במיל') יוסי פלד, אני לא אתפלא אם סוריה תתפרק כתוצאה מהמלחמות הפנימיות שלה, וכנראה שגם הרוסים יתערבו לטובת אסד. אבל אני – אני לא זקוק לכלום. רק שהמדינה שלנו תתקיים."

יעקב הדס-הנדלסמן, עד לאחרונה כיהן שגריר ישראל בהונגריה. בתפקידיו הקודמים כיהן כשגריר בגרמניה, בירדן ובאיחוד האירופי. יעקב שוחח עם קדושי, מארח שבתרבות, על המאבק באנטישמיות באירופה ועל האתגרים וההזדמנויות שיש לדיפלומטיה הישראלית במדינות אלה. בדבריו התייחס לאמירותיו של האלוף (במיל') פלד ואמר: "המהגרים שמגיעים ממדינות המזרח התיכון לשבדיה, דנמרק או כל מדינה אחרת, גם אם הם דוברי השפה המקומית, הם מדברים 'מזרח תיכונית' וצריך לדבר אליהם בשפתם זו. לא צריך להיות חוקר אנטישמיות או לעבוד במשרד החוץ", אומר הנדלסמן בכדי להבין מה זה BDS. אפשר להיכנס לאתר שלהם ולקרוא שחור על גבי לבן את מטרותיהם. יש להם שלוש מטרות מוצהרות: ישראל צריכה לצאת מהשטחים, זכות שיבה ממשית ולא בדרך של פיצוי או הסדר והפסקת האפליה כלפי מיעוטים. כאשר במיעוטים הם כמובן מתייחסים לערבים ולא לחרדים. "אל תתבלבלו, זכות השיבה שדורש ה-BDS מבטלת את קיומה של מדינת ישראל."

"אני לא מכיר עוד מדינה שיש זכות ערעור על עצם קיומה. זו אנטישמיות!", מוסיף הנדלסמן, "ישראל והארגונים היהודיים נרדמו בשמירה, לא רק במישור הצבאי".

"אנחנו מטיילים בחו"ל, נפגשים עם תושבי המדינה ברחוב, ומרגישים את האנטישמיות בין במילים ובין במעשים. חייבים לפעול, למרות תחושת העייפות מהמצב, הניכרת במדינות באירופה."

במהלך חודש נובמבר ציינו ברחבי העיר יהוד-מונוסון את חודש המאבק באלימות כלפי נשים. אירועים רבים, סדנאות ומפגשים התקיימו בנושא, וזו היתה הזדמנות עבור ליאור קדושי לארח בשבתרבות את שירלי קרוואני יועצת ראש העיר למעמד האישה ומנהלת מחלקת משאבי קהילה באגף שירותים חברתיים בעירייה.

'לוקחים אחריות על האלימות' זה לא רק הסלוגן בו בחרו בעירייה לציין את חודש נובמבר, אלא חלק מפעילות עירונית, תוך בחינה מעמיקה כיצד הרשות והקהילה עצמה לוקחים אחריות ונותנים מענה מקצועי בעת הצורך הן לגורם האלים והן לצד השני – בן/בת זוג וילדים.

שירלי הפנתה את המשתתפים במפגש אל המענים המקצועיים שמספקת העירייה לתושבות ולתושבים ואף הציגה את מתנדבות 'אלמה' – קבוצת נשים מתנדבות המשמשות כתובת למי שנמצאים במעגל האלימות במשפחה באמצעות הקשבה וקישור לעזרה מקצועית. קבוצה זו  הוקמה ופועלת בשיתוף פעולה שם האגף לשירותים חברתיים והרשות לביטחון קהילתי.

נראה שאף עין לא נותרה יבשה באולם, למשמע דבריה של כרמל נתן-שלי. כרמל, רקדנית ויוצרת, בעלת בית ספר לריקוד,  ואמא של רס"ן בן שלי ז"ל, קצין ולוחם ביחידה 669 אשר נפל בקרב בסג'עיה ב-12.12.23.

כרמל שיתפה בגילוי לב, ברגישות ובהרבה מאד פתיחות על הבית בו גדל בן ז"ל במושב קידרון, עם אבא ששירת 28 שנה בצה"ל והגיע לדרגת תא"ל, ושני אחיו – מיקה וים. מיקה, רקדנית מחוננת רקדה יחד עם כרמל בפני המשתתפים.

במהלך שירותו הצבאי ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד, המוכרת בשמה 669, החליט בן ז"ל שהוא רוצה לתרום עוד יותר, והחליט לשרת בגולני. הוא התקדם בתפקידים ממפקד מחלקה, לסמ"פ, ומ"פ אגוז ובמסייעת. "הוא הצליח בפלוגה הכי מתאגרת – במסייעת – לגייס את החיילים אליו, עם הרבה דוגמה אישית ומסירות. הם ראו בו אבא."

בן בחר בדרך הקשה, כי ביקש להיות משמעותי, לתרום ככל שיכול במסגרת הצבאית ובאמונה שלו כי צריך להילחם על הארץ.

בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל' ומהיכרותו את הכוחות 'הירוקים', לאחר שירותו בגולני, בן ז"ל דחף ולחץ אצל מפקד 669 שלוחמי יחידת החילוץ יהיו יחד עם הכוחות ולא יישארו בעמדת חילוץ אחורית. העמדה המקצועית הזו הצילה חיילים רבים ממוות ומפציעה קשה. כוחות 669, לחמו כתף אל כתף, וכאשר חייל נפגע הם הצליחו לתת מענה וחילוץ מאש התופת בתוך דקות. "להגיע בזמן מלחמה תוך 36 או 38 דקות לתוך חדר הניתוח זה מטורף", אומרת כרמל, "יש אנשים שהיום חיים בזכות בן ועבורי זה משמעותי."

כרמל שיתפה את הקהל שאחרי עסקת החטופים הראשונה בן התחיל לקרוא תנ"ך מאחר והם משפחה חילונית זה היה עבורה מוזר והיא שאלה את בן שהסביר לה "זה לא בשביל ההוא שלמעלה זה בשביל מטה. זה בשביל להבין למה אנחנו נלחמים. זו המשימה שלנו ואין פחד יש רק משימה."

"זלזלנו בדור הזה, חשבנו שהם אנוכיים, ורק חושבים כיצד להתעשר. לא ידענו שיש לנו דור כזה מדהים ולוחמים אמיצים. אין לנו אלטרנטיבה והדור הבא הוא שירים את המדינה שלנו בחזרה." אמרה כרמל, "בן אמר לי שאם יקרה לו משהו, הוא ישמור עלי מלמעלה וביקש לנהל את זה כמו שצריך, לא להוריד את הראש, ללכת זקופה. אני נושאת את זכרונו בגאווה מאד מאד גדולה ומבקשת מכולם: 'תהיו קצת בן' אל תשכחו לראות  את האחר".