המטופל שלעולם לא אשכח

למרות הניסיון הרב שלה כאחות, מאיה שטיינברג, סגנית אחות אחראית במחלקה ד' במרכז הרפואי שיקומי גריאטרי הרצפלד מקבוצת כללית, מרגישה שהיא עדיין לומדת מכל מקרה ומכל מטופל. ויש מטופל אחד ומיוחד, שהיא לעולם לא תשכח: "הסיפור שלו הוא סיפור של תקווה, והוא מוכיח כמה חשוב הרצון של המטופל בתהליך הריפוי והשיקום. בסופו של יום, חלק משמעותי בהחלמה זה הרצון והמוטיבציה של המטופל להחלים".

רמי (שם בדוי), הגיע למרכז הרפואי גריאטרי שיקומי הרצפלד בגדרה, כשהוא בשנות השישים לחייו, אחרי שהיה מורדם ומונשם ועם קנולה (חור לנשימה בגרון) בעקבות פיום קנה נשימה. "רמי התאשפז לתהליך של שיקום, כשהוא מרותק לכיסא גלגלים ועם קנולה בגרון. הצוות הרפואי, הסיעודי והפרא רפואי היו תמימי דעים שיש לו פוטנציאל שיקומי אדיר – שהוא יכול לחזור ללכת ללא הכיסא ואפילו להיגמל מהקנולה, אבל ראינו שהוא מדוכא, וזה מונע ממנו להצליח".

לפי מאיה, בתחילת האשפוז ניכר כי מצב רוחו מנע ממנו לשתף פעולה עם תהליך הטיפול: "הוא החליט מבחינתו שזה הגורל שלו, וכך הוא ישאר. אבל אנחנו החלטנו להילחם בשבילו". הדרך הארוכה לשיקום, התחילה בצעדים קטנים: "רצינו לייצר אצלו עצמאות, שהוא יתחיל לעשות דברים לבד. בהתחלה שמתי לו נעליים ליד המיטה, ואמרתי לו שהוא צריך לנעול אותן בעצמו". לאט לאט מאיה והצוות מייצרים לרמי אתגרים נוספים בתהליך השיקום. במקביל, נראה כי רמי סירב להיפרד מהקנולה, ואף נדרש לאשפוז במחלקת אף אוזן גרון במרכז הרפואי קפלן בשל כך.

אבל מאיה לא הסכימה לוותר. היא הבינה מה המכשול שמונע מרמי להתקדם בתהליך השיקום, והחליטה לטפל בו באופן ישיר: "יום אחד נכנסתי אליו ואמרתי לו – אני לא מוכנה לוותר לך. הודעתי לו רשמית שאנחנו הולכים להשתקם ביחד. התהליך הזה הוא תהליך משותף, לא רק המטופל עובר אותו, אנחנו עוברים אותו ביחד".

מאיה הבינה שהיא צריכה לגרום לרמי לשמוח, לחייך ולהחזיר לו את הרצון לחיות את חייו: "הודעתי לו שעתה ואילך, אנחנו פותחים כל בוקר בשיר ובריקודים. רמי סיפר לי שהוא אוהב שירים של שנות השמונים, וגם אני, ומצאנו מכנה משותף. כך התחלנו את היום שלנו בכל יום: לצלילי המוזיקה חילקנו תרופות, רמי אפילו היה רוקד כשהוא יושב בכיסא".

השינוי ניכר במהרה: "ראיתי שחזר לו הרצון לחיות!", מספרת מאיה. "אמרתי לו שאני לא מרפה ממנו, והוא מהצד שלו לא מרים ידיים- וביחד, אנחנו נתקדם. השלב הבא היה לעבור להתלבש לבד, וכך בכל יום חגגנו הצלחה, כל יום הצלחנו להזיז סנטימטר נוסף".

השינוי בא לידי ביטוי במובנים רבים, בין היתר, מחליט רמי "להיפטר" מחלוק בית החולים ולעבור לבגדים רגילים: "ככה היתה לו תחושה שהוא לא באמת חולה, ורק בא לשיקום". מפה החל תהליך חשוב מאוד והוא השיקום הנשימתי במטרה להיגמל מהקנולה בגרון: "ברגע שרמי קיבל טעם לחיים, הגביר את העצמאות והצליח לעשות דברים מבלי להיות תלוי באנשים, השמיים היו הגבול בשבילו. זה היה ממש פלא".

רמי השתחרר מאשפוז כשהוא עם הליכון, וממשיך כיום את תהליך השיקום באשפוז יום שיקומי. "אני לא אשכח לעולם שאת מסיבת הפרידה שלו ערכנו ביום האהבה, ה-14 לפברואר, וממש עשינו מסיבה! שמנו מוזיקה של שנות השמונים ורקדנו איתו כל הצוות. היום הוא ממשיך לבקר אותנו בבית החולים, ואומר לנו תודה על כך שבזכות העובדה שאנחנו לא ויתרנו עליו, גם הוא לא ויתר על עצמו".

בשיתוף כללית