משפחות שתרמו איברים/רקמות, נפתחה לאחרונה במרכז הלאומי להשתלות.
ד״ר תמר אשכנזי מנחת הקבוצה: ״לכל מפגש מתפרסם נושא מראש, והנושא הראשון היה:התגובה לאובדן, רגשות ותובנות. המשתתפים בקבוצה ציינו את הנתינה, את הביקורים בשבעה של חללים שאינם מכירים: ׳להיות במקום שנותן זה מחזק גם אותך וגם את האחרים׳. דיברו על האבל הלאומי, ׳מרגישים שכל האנשים בוכים יחד׳, הורה אחר אמר ׳כולם כואבים, כולם מאוחדים, מרגישים כאב אמיתי ולא מזויף׳….׳גם אתם כאן בקבוצה מבינים אותי ומרימים אותי׳, אמר אחד האבות השכולים, ואב אחר הוסיף:׳מרגיש שמחבקים אותנו ולא עוזבים׳… ׳שובר לי את הלב לראות את הצער של האחרים׳, אמרה אחת האימהות, ואחרת ציינה שלשאלה מה שלומך? היא מגיבה:׳שלומי כשלום עמי׳.
כמו כן היתה התייחסות לתגובות רגשיות וגופניות, לשינה, לתפקוד יומיומי, לשינוי בפרופורציות החיים, ליכולת הריכוז, ול-׳האם אני מתנהג/ת נורמאלי׳…?
במפגשים הבאים, שיתקיימו אחת לשבועיים, נתמקד באבל של כל בני המשפחה ( אחים שכולים, ילדים יתומים, בני/בנות זוג, סבים סבתות), בשימור הזיכרון, ובעוד נושאים שרלבנטים לפרק הזמן הזה שלאחר האובדן״.
