אפשר קצת פחות רעש בבקשה???
רעשים כמו קולות לעיסה או שיעולים יכולים להוציא אתכם מדעתכם, עד כדי פגיעה בשגרת החיים? ייתכן ואתם סובלים ממיסופוניה - תופעה רפואית שאובחנה לאחרונה המתארת רגישות יתר לרעשים. לרגל יום המודעות לריפוי בעיסוק, ישבנו לשיחה עם עדי אפריים קאופמן, אחראית תחום הריפוי בעיסוק במכון להתפתחות הילד "נופרים" של כללית בראש העין, המספרת על חקר המיסופוניה ודרכי ההתמודדות עמה
מכירים את זה שאתם יושבים ליד מישהו שמשמיע קולות לעיסה או כחכוחים קולניים בגרון ואתם מרגישים פתאום חוסר נינוחות קיצונית, לעתים עד כדי הזעה, עלייה בדופק ובמקרים קיצוניים גם התפרצויות כעס וזעם?
מסתבר שאתם לא לבד, ואתם בעצם חווים תופעה שבספרות הרפואית מכונה "מיסופוניה". ואף על פי שההתמודדות עם האבחון והטיפול בתופעה נמצאים בחיתוליהם (מיסופוניה החלה להיחקר לראשונה רק בתחילת שנות ה-2000), יש מי שלקחו על עצמם כמשימת חיים את ההתמודדות עמה, בין היתר באמצעות אסטרטגיות של ריפוי בעיסוק.
הכירו את עדי אפרים קאופמן, מרפאה בעיסוק בהכשרתה המקצועית ומי שאחראית על תחום הריפוי בעיסוק במכון להתפתחות הילד "נופרים" של כללית בראש העין. עדי חקרה את התחום במסגרת התואר השני שלה בחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב. בתקופה הקרובה היא צפויה אף להתחיל דוקטורט בריפוי בעיסוק, במסגרתו תשים דגש על העולם הנסתר שממתין להתגלות של המיסופוניה והתאמת אופן הטיפול בה.
טריגרים ודרכי התמודדות עמם
"מיסופוניה זו בעצם רגישות שמיעתית לצלילים ספציפיים, ברמה שמסוגלת לפגוע בתפקוד של אנשים שסובלים. כיום התחום לא מאובחן כתסמונת או מצב רפואי קליני, ולכן מאוד חשוב לי לפתח ולקדם את זה", מספרת אפרים קאופמן בשיחה לרגל יום ההוקרה הבינלאומי לתחום הריפוי בעיסוק, המצוין היום (27.10) בארץ ובעולם.
לדבריה, טריגרים נפוצים שיכולים לעורר תגובות של אנשים הסובלים ממיסופוניה יכולים להיות לעיסה, מעיכת שפתיים, שיעול, בליעה, כחכוח בגרון, נשימה, רחרוח, הקלדה על מקלדת, צעדים, הקשה עם אצבעות, סגירה ופתיחה של עט; והתגובות יכולות לנוע על ספקטרום רחב לרבות כעס, גועל, חרדה, הזעה, עלייה במתח השריר ועלייה בדופק.
"כעיקרון הטריגרים נוצרים בעיקר מצלילים המופקים על ידי אדם אחר באמצעות הפה או הגוף", מספרת אפרים קאופמן, "היום רוב האנשים שסובלים ממיסופוניה פונים לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשיטת CBT. במפגשים שאני מקיימת, אני מייעצת לילדים מטופלי כללית המגיעים אליי במסגרת המכון להתפתחות הילד כיצד להתאים את הסביבה הפיזית והאנושית שבהם הם נמצאים, במטרה לעורר כמה שפחות טריגרים ולאפשר תפקוד יעיל יותר של האדם בסביבה הוא נמצא".
איך בעצם עושים את זה?
"קיימות כל מיני אסטרטגיות התמודדות שניתן לנקוט בהן, המותאמות לאדם ספציפי. למשל, במקום להרחיק אדם עם רגישות ללעיסה מהסביבה שבה הוא פועל, אציע לו ללעוס בעצמו במקביל, באופן שמפחית אצלו את תחושת החרדה. לאדם או ילד שסובל מקולות של חריקות של סכו"ם על צלחות אייעץ לשבת במקום מרוחק ממוקד הרעש סביב השולחן. המטרה היא לאפשר התמודדות מיטבית במסגרת המגבלה".
להיות פורצת דרך בתחום חדש
במסגרת התואר השני שלה בהנחייתה של ד"ר תמי בר-שליטא, כחלק מפרויקט מחקר משותף עם פרופ' אירית וייסמן-פוגל מאוניברסיטת חיפה, בחנה אפרים קאופמן האם קיים קשר בין הפרעת וויסות חושי, מצב המאובחן ומטופל על-ידי מרפאים בעיסוק, שבו אופן התגובה לגירויים יומיומים בסביבה (ריח, תאורה, רעשים) מביא לתגובה שאינה בהלימה לעוצמת הגירוי, ופוגע מאוד ביכולת התפקודית של האדם, לבין מיסופוניה.
את הרעיון לעסוק במיסופוניה היא שאבה מהמנחה שלה, ד"ר תמי בר שליטא מאוניברסיטת תל אביב. כעת היא נושאת כאמור עיניים לעבר היעד הבא: דוקטורט בתחום, "כשאחד הדברים שאני רוצה לקדם זה להיות חלק מפיתוח של יצירת טיפול יעיל עבור אותם אנשים".
