ניוזים חמיםבריאות

הלב הפועם של מערכת הבריאות: לכבוד יום האחיות והאחים הבינלאומי שחל היום שמונה אחיות ואחים מכללית מחוז מרכז מדברים מהלב

היום, 12 למאי, מציינים ברחבי העולם את יום האחים והאחיות בסימן הוקרה על הובלתם במאבק נגד נגיף הקורונה ופעילותם לקידום בריאות הציבור. צוותי הסיעוד בקהילה המהווים את עמוד התווך של מערכת הבריאות עונים על השאלות- למה בחרו במקצוע, מה הוביל להחלטה, מה נותן לעבודתם משמעות מיוחדת ומה הם הכי אוהבים בעבודה

רוני בודניביץ  בן  47  , מודיעין

מגיל ילדות ביליתי זמן רב עם סבא שלי שהיה לי איתו חיבור מיוחד מבחינה רגשית. סבא היה קצין רפואה בצבא רוסיה ושימש כרופא מנתח בזמן מלחמת עולם השנייה, בהמשך עבד בקופת החולים. ביתו היה מוקף ספרי רפואה שבהם התעניינתי עוד לפני שידעתי לקרוא ולכתוב, פשוט הסתכלתי בתמונות מגוונות של הכירורגיה והרפואה הפנימית. מאז עברתי דרך ארוכה. בתחילת דרכי בארץ עבדתי בתחום המחשבים וגם בבנק. אך בסופו של דבר הבנתי שאני חייב שינוי ושאני רוצה ללכת בדרכו של סבא – עבודה עם סיפוק ומשמעות. ב2004 סיימתי בית הספר לסיעוד שיינברון באיכילוב. החיים כאח הם מלאי אתגרים, סיפוק עצמי, משמעות והשראה שאני מקבל על בסיס יום יומי רק מעצם הטיפול באנשים. אני אח עם ניסיון של 18 שנים במקצוע. כל השנים עבדתי בקהילה שנותנת חופש ועצמאות מקצועית בקבלת החלטות ובכל הנוגע לטיפול בחולה. וזאת הרבה בזכות קורסים והשתלמויות שעברתי ונשלחתי אליהם מטעם כללית  (פסיכיאטריה, סוכרת, טיפול בפצע, קורס – ניהול תובנה ועוד) ידע בשילוב רצון ומיומנות ממקסם את היכולות שלנו, האחים והאחיות, לעזור למטופל. התפקיד שלנו כולל בין היתר המון הקשבה ותקשורת בגובה העיניים עם המטופל.

סבטלנה ארחנגלסקי בת 51 , רמלה
מנהלת סיעוד במרפאה נווה נוף לוד מזרח

עליתי ארצה ב 1999 מאוקראינה ומגיל צעיר מאוד ידעתי שאעבוד בתור אחות. כבר מכיתה א' טיפלתי בחברים, קראתי ספרים מקצועיים (היה קשה להשיג רק חנות אחת בעיר הייתה מוכרת את הספרים והיה צורך להירשם מראש, מדובר על שנות ה-80 המאוחרות). כנראה נולדתי להיות אחות. למדתי את המקצוע בחו"ל וכשעליתי ארצה עברתי המבחן לאחות מעשית, עשיתי הסמכה ותואר ראשון במנהל מערכות בריאות. אני אחות קרוב ל 29 שנים, התחלתי במחלקת ילדים (אסף הרופא), בהמשך עבדתי במרכז לבריאות הילד רמלה  וב-7 שנים האחרונות אני מנהלת הסיעוד בנווה נוף. חשוב לי לטפל לא רק פיזית אך לתת מידע למטופלים שלי כך שיוכלו לנהל אורח חיים בריא ונכון. מקרה מיוחד שזכור לי היה אותו בוקר בו כהרגלי עברתי במסדרון, ראיתי זוג שממתין ליד חדר רופא והבעל היה נראה לי קצת חיוור אז שאלתי לשלומו והוא ענה שהכול בסדר רק קצת חלש (בכלל בא רק ללוות את אשתו שהיה לה תור לרופא. הזמנתי אותו לחדרי והתחלתי לקחת מדדים זיהיתי בעיה בדופק אז עשיתי גם אק"ג שיצא לא תקין, מיד הזמנו אמבולנס וכך ניצלו חייו. מאז כל שנה הייתי מקבלת טלפון או ביקור אישי במרפאה. אני מתייחסת למטופלים שלי כמו למשפחה, בדאגה, אהבה וכבוד.

ציונה שחר בת 58 ,  מודיעין
מנהלת סיעוד במרפאה ראשונית במודיעין

בהיותי נערה צעירה בת 18 החלטתי להיות אחות, החלטה שאני שמחה ומברכת עליה כל יום מחדש. אני מרגישה זכות גדולה שנפלה בחלקי. תחושת הסיפוק היומיומית שמלווה אותי מראה שאני נמצאת במקצוע הנכון. אף יום במקצוע הסיעוד אינו דומה לקודמו, תמיד יש מטופלים חדשים \, מקרים חדשים, אבחנות חדשות ,גיוון  אינסופי שנותן לי עניין למרות השנים הרבות שאני אחות. אני אוהבת לעבוד עם אנשים הרואים בי כמקור ידע, חמלה, אמפתיה. לעיתים הם מעוניינים לשמוע את עצתי או לקבל הדרכה. אני מקבלת אמון מלא של המטופלים שנבנה עם השנים. הרבה פעמים אנחנו האחיות מהוות קרן אור ובמקרים לא מעטים חבל הצלה כולל מניעה וגילוי מוקדם. הטיפ המרכזי שאני יכולה לתת למי שבחרה במקצוע הזה הוא להגיע לעבודה כל יום עם חיוך (גם כשקשה) החיוך פותח לבבות, מייצר פתיחות  ובזכות זה נותן עומק לעבודה שלנו ותרומה גדולה למטופלים  ולנו ,כצוות סיעודי  מעבר לעבודה הטכנית שלפעמים חייבים לבצע כחלק מהמטלות הקבועות.

ויקטוריה (ויקה) ורחובסקי, 40, ראשון לציון
אחות כפר ואחות טיפת חלב בקיבוץ נען

התחלתי בכלל בלימודי הנדסה כימית בטכניון בחיפה כאשר יום אחד הבנתי שאני רוצה לעבוד עם האנשים ולא עם המחשבים, למחרת שלחתי מסמכים לאוניברסיטת תל אביב, וחודשיים אחרי זה כבר הייתי בדרך חדשה. אני אחות מזה 15 שנים, התחלתי את הדרך באגף הילדים של בית חולים וולפסון ולפני כ 10 שנים החלטתי להגשים את החלום המלא ולהיות אחות כפר. אני בוגרת קורס על בסיסי ברפואה ראשונית, קורס פצעים וקורס התפתחות הילד. וכאחות כפר יש לי את האפשרות למצות את הפוטנציאל שלי. במקביל עשיתי תואר בחינוך לגיל הרך וידע זה מאוד עוזר לי בטיפול בילדים במסגרת המרפאה וטיפת חלב. המשמעות המיוחדת בעבודה כאחות היא האפשרות לעזור לאנשים ולהיות שם בהתלבטויות, ברגעים קשים ובעיקר- יכולת ההשפעה ויישום רפואה מונעת בפועל. אחד הדברים המרגשים כאחות כפר היא האפשרות לטפל בבת 98 ואז בנינה שלה שנולדה לפני שבוע, להכיר ולהיות חלק מקהילה שהיא משפחה. בפורים אימא אחת הגיעה אלי והראתה לי תמונה של הבת שלה מחופשת "באתי לספר לך שהיא ביקשה להתחפש לויקה! וככה גם הציגה לכולם את התחפושת שלה" דברים שמחממים לי את הלב. הטיפ שלי לאחות טובה – פשוט דמיינו שמי שיושב מולכם זה בן משפחה- אבא, סבא, אחות, דודה. התייחסו וטפלו בו הכי טוב שאפשר.

אירית מלכה, בת 49, אשדוד.
מנהלת סיעוד ברובע י"א אשדוד ורכזת חמ"ל קורונה מנהלת אשדוד.

בעלת תואר ראשון בסיעוד ותואר שני בניהול מערכות בריאות. אחות בשירותי בריאות כללית מזה כ- 23 שנים. להיות אחות בשבילי זו דרך חיים ושליחות אמיתית. זה להשפיע על האדם בכל רגע ורגע נתון בחייו, בכל נקודה משמעותית בחייו ללוות אותו, לתמוך בו ולהיות שם בשבילו. המקצוע הייחודי בעולם שניתן לתת יד מכוונת, להוביל את המטופל ולסייע לו עשות את הבחירה הטובה ביותר עבורו לקלה ביותר עבורו וכמובן הדגש בתחום אורח חיים בריא, קידום בריאות, מדדי מניעה, איזון ומניעת תחלואה. קידום בריאות, מניעה ראשונית, איתור מוקדם הן מהחשובות ביותר, המהוות נדבך חשוב ברפואה כיום. כרכזת חמ"ל קורונה, עבודת הסיעוד בימי הקורונה המחישה את העשייה העצומה ובמיוחד הסיפוק הרב, התחושה של משמעות, שליחות, אחריות מוסרית ומקצועית בתחום הסיעוד. בימים אלו הפכה הטכנולוגיה לכלי העזר העיקרי מבחינתי בעזרתו חוויתי את המטופל, הייתי שותפה מלאה לרגשותיו ומצוקותיו. העזרים הטכנולוגים חשובים מאוד וסייעו בזמנו רבות לעבודתנו אך הם לא מהווים תחליף מלא לאמפתיה ויחס אישי שניתן לתת למטופל פנים אל פנים. זכור לי מקרה בימי הקורונה שבו מטופלת קשישה בת 85 עם מחלות רקע עיוורת מלידה ללא משפחה גרעינית נמצאה מאומתת לקורונה. הגעתי לביתה תוך כדי התמגנות לצורך בדיקות דם, המטופלת נראתה בודדה שוחחתי עמה, ונתבקשתי לסייע למטפלת העיקרית להתמגן ולהגיש לה מזון ובמידת האפשר לסייע וכך לאורך כל תקופת הבידוד הייתי שם בשבילה, לנטר את מצבה הבריאות והתפקודי ולהפיג מעט את הבדידות. רגעים כאלה ממחישים ומזכירים לי מדוע בחרתי במקצוע הסיעוד ומדוע אני ממשיכה לקום כל בוקר בתחושת סיפוק ושליחות גם לאחר 23 שנים.

שלום תירוש, בן 61, גן יבנה
מנהל סיעוד במרפאת גדרה הצעירה

נולדתי בגאורגיה ועליתי ארצה ב 1972 את השירות הצבאי עשיתי כלוחם וחובש בצנחנים, עם שחרורי מהצבא התחלתי ללמוד בבית הספר לסיעוד, אח מעשי בבית חולים כפר שאול בירושלים. את תחילת דרכי התחלתי בבית חולים קפלן, במסגרת העבודה השתלבתי גם בטיפולי בית במסגרת 'כללית בית' בתקופה זו גם התמקצעתי בטיפול בפצעים קשי ריפוי. עד היום פונים אלי מטופלים עם פצעים קשי ריפוי לקבלת יעוץ לטיפול בפצעים ובמהלך השנים עברתי קורסים והשתלמויות שאפשרו לי להגיע לתפקידי היום כמנהל סיעוד במרפאה מובילה. בשנת 2009 יצאתי למודים לתואר ראשון במנהל מערכות בריאות משחר נעוריי התחלתי בהתנדבות במד"א בגיל 14 במסגרת זו עברתי הכשרות לקורס חובשים ונהג אמבולנס חיידק מתן עזרה למטופל הינו חיידק שנמצא בדמי עד עצם יום זה גם בחלוף 36 שנים  אני קם  כל בוקר עם חיוך לעוד יום של נתינה למטופלים.

עדי שוקרון, בת 30, אשדוד

מנהלת סיעוד במרפאת אשדוד ד' 

מגיל צעיר מצאתי את תחום הטיפול הרפואי מאוד מרתק ומגוון ומאז היותי ילדה קטנה אני זוכרת את עצמי מנסה לרפא בובות. העבודה הופכת להיות עם משמעות מיוחדת מהסיבה שכל רגע הוא אתגר בפני עצמו, כל מטופל ומשפחתו זה עולם וחידה שצריך לפצח, בדרך שבה מדריכים ומטפלים בסוגי הטיפול השונים והידע המקצועי הנדרש לטיפול כוללני ואיכותי. אני אוהבת שעבודת האחות דורשת ממני לגלות אחראיות רבה, ידע, מקצועיות, אנושיות וחמלה. ובמיוחד את הרגעים שבהם הצלחתי "לגעת" במטופל ולעשות טוב. בזמן מגפת הקורונה תוך כדי שיחה עם מטופל צעיר היה נשמע לי דרך הטלפון במצוקה נשימתית ובסיכון להידרדרות, התעקשתי שיתפנה לבית החולים ואכן תוך שעות הוא הדרדר נשימתית, חודש וחצי אחרי האשפוז  המטופל הגיע במיוחד למרפאה לחפש ולהודות לאחות שבזכות ההתעקשות שלה הצילה את חיו. הטיפ שלי להתנהלות נכונה הוא לדעת שהסיפוק הוא התגמול לעשייה היומיומית שלי.

אורלי בן כפיר, 52, אחות כפר מושב חצב

טרם בחירתי במקצוע הסיעוד, עבדתי בבית סיעודי בקיבוץ בדרום, שם התוודעתי לראשונה למקצוע הסיעוד. הטיפול באדם כפרט, ליווי בני המשפחה ושיתוף הקהילה המורחבת. עבורי להיות אחות כפר (כבר 25 שנה) היא הגשמה עצמית, השאיפה המתמדת בניסיון להטיב בטיפול באחר היא ליבת המוטיבציה המניעה. אחות הכפר מהווה ONE STOP SHOP – המטופלים מקבלים את כל המענה הנדרש להם בתחום הבריאות במקום אחד- המרפאה, החל מטיפול רפואי ועד לסיוע אדמיניסטרטיבי תוך דאגה לבריאותו בכל מעגלי חייו. בשנים האחרונות סיימתי לימודי CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) לאחיות מוסמכות מה שאפשר לי להרחיב את המרחב הטיפולי למטופלי מרפאת חצב, ובכך לשלב בין הטיפול הפיזי לטיפול הנפשי אשר מציג תוצאים בריאותיים משמעותיים בקהילה. תקופת הקורונה זימנה אתגרים בריאותיים רבים אל מול הקהילה. כמחווה, וועד מושב חצב בחר להוקיר את צוות המרפאה בשלט מאיר עיניים במרכז המושב שילוב עבודת אחות הכפר לעבודה במרפאה עירונית, מוקדים לרפואה דחופה ועוד בעלי ערך רב בלמידה על עבודת צוות, קבלת החלטות והחשוב, קירוב הפריפריה למוניציפאלי.

ניוזים- רשת אתרי החדשות המקומיות של ישראל, מכבדת את זכויות היוצרים ועושה את כל המאמצים לאיתור בעלי הזכויות של היצירות הכלולות בכל הכתבות שלנו ברשת. במידה ומצאתם יצירה שאת/ה בעלי הזכויות עליה ואתם מעוניינים להוריד אותה מהכתבה או להוסיף לה קרדיט, אנא פנו אלינו בטלפון/ ווטסאפ: 0522818000 או שלחו למייל: .mnewzim@gmail.com

כתיבת תגובה

עוד ניוזים בשבילך

Back to top button
נגישות