"הוא היה בן בית אצלנו, אפילו קראתי לבן שלי אבשלום." סגירת מעגל אחרי 78 שנים: הקשר המיוחד במכון השיקום שהוביל לגילוי מרגש
שיחה אקראית בין מטופל לאשת צוות במרפאה של כללית, חשפה עדות חיה על החלל החמישי של מדינת ישראל וסגרה מעגל משפחתי שלא נסגר מאז 1948
לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, סיפור יוצא דופן שנרקם דווקא במסדרונות השקטים של מכון השיקום הקהילתי של כללית בהוד השרון, מזכיר עד כמה ההיסטוריה האישית והלאומית שזורות זו בזו – ולעיתים מחכות לרגע הנכון כדי להתגלות.
עינת יצחקי, מנהלת אדמיניסטרטיבית של מכון השיקום במחוז דן פ״ת כללית, רגילה לקשר קרוב ובלתי אמצעי עם המטופלים. אך גם היא לא דמיינה ששיחה אקראית בזמן המתנה לתור תהפוך לרגע של סגירת מעגל היסטורית ומשפחתית.
דוד בן מנחם, בן 84, שהגיע לשיקום בעקבות המלצת רופאת המשפחה, הפך עם הזמן ליותר ממטופל עבור הצוות. “יש משהו במרחב שלנו שמאפשר לאנשים להיפתח,” מספרים במכון. “השיחות כאן הן לא רק רפואיות. הן עמוקות, אישיות, אנושיות.”
באחת מאותן שיחות, סיפר דוד כי הוא מגיע ממשפחה שכולה. בתגובה שיתפה אותו עינת בסיפור האישי שלה: סבה, אבשלום דינוביץ, הוא החלל החמישי של מדינת ישראל, שנפל בשנת 1948 במלחמת העצמאות. שמו מונצח גם ברחוב בפתח תקווה, כאחת ממשפחות מייסדי העיר.
הרגע הבא הותיר את שניהם ללא מילים.
“אבשלום?” שאל דוד בהתרגשות.
עינת נדהמה. “לא הבנתי מאיפה הוא מכיר את השם,” היא משחזרת.
דוד סיפר כי אבשלום היה חבר קרוב של אביו, ואף היה בן בית אצלם. הוא עצמו זוכר אותו מילדותו, וכי לאחר נפילתו נהג אביו לספר שוב ושוב על גבורתו. “אפילו קראתי לבן שלי אבשלום, כי אהבתי את השם ואת הסיפור,” סיפר.
עבור עינת, זה היה רגע מכונן. אביה, שהיה תינוק כשאביו נהרג, הקדיש את חייו לחיפוש עדויות וסיפורים על אביו אך נפטר לפני שנתיים מבלי לשמוע עדות ישירה כזו.
“זו הפעם הראשונה בחיי שאני שומעת עדות ממישהו שהכיר את סבא שלי,” היא אומרת. “זה רגע שאי אפשר לתאר. פתאום ההיסטוריה קיבלה פנים, קול, זיכרון חי.”
החיבור המרגש הזה לא היה מתרחש ללא מערכת היחסים הייחודית שנבנתה בין הצוות למטופלים. במכון השיקום מדגישים כי מעבר לטיפול הפיזי, יש חשיבות עצומה למעטפת האנושית.
“לולא תחושת האמון והפתיחות שנוצרת כאן, הסיפור הזה לא היה נחשף לעולם,” אומרת עינת. “זה מזכיר לנו עד כמה הקשר עם המטופלים הוא הרבה מעבר לרפואה.”
גם לאחר שחרורו מהשיקום, הקשר בין דוד לעינת נמשך.
ברקע הסיפור האישי ניצבים קרבות מלחמת העצמאות באזור מגדל צדק, סמוך לראש העין, שם נלחם גם אבשלום דינוביץ. לאחר קרבות קשים והדיפת התקפות באזור, נפל ב־18 ביולי 1948 בקרב על כיבוש בית הקברות הצבאי בפתח תקווה. הידיעה כי אותם מרחבים שבהם התחוללו הקרבות הפכו היום לחלק מהמרחב המוכר והיומיומי, מעניקה לסיפור כולו מימד מוחשי ומטלטל במיוחד.
לקראת יום הזיכרון, הסיפור הזה מקבל משמעות עמוקה עוד יותר. לא רק כהנצחה, אלא כהמשכיות.
“יש משהו מרפא בסגירת מעגל,” מסכמת עינת. “גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית. זה רגע שמחבר בין דורות, בין כאב לתקווה, ובין זיכרון לחיים.”
