סגירת המעגל המרגשת של האח טדי ונצחיה בין כותלי בית החולים הרצפלד

במסדרונות השקטים של המרכז השיקומי גריאטרי הרצפלד בגדרה מקבוצת כללית, רגילים לראות מדי יום סיפורי החלמה והתמודדות מרגשים. אך המפגש המקרי שאירע לאחרונה במחלקה השיקומית-אורטופדית הצליח לגעת בלבבות של כל אנשי הצוות, והוכיח פעם נוספת שהחיים מלאים בסגירות מעגל בלתי נשכחות.
במרכז הסיפור עומדים טדסה (טדי) טרונך, סגן אחות אחראית במחלקה לשיקום אורטופדית במרכז הרפואי, ונצחיה סגל, אישה מרשימה בת 82, שהגיעה למחלקה להתאוששות ושיקום לאחר שעברה ניתוח. עבור השניים, המפגש לא היה עוד מפגש רגיל בין איש צוות רפואי למטופלת, אלא היתה זו פגישה מחודשת של שני אנשים שההיסטוריה שלהם ושל המדינה – שלובה זו בזו כבר למעלה משלושה עשורים.
הסיפור המשותף של השניים מתחיל בחורף הגשום והקשה של שנת 1991. נצחיה, אז אישה נמרצת בעלת ניסיון עשיר בניהול מרכזי קליטה בסוכנות היהודית, מונתה להקים ולנהל את מרכז הקליטה "חפץ חיים" הסמוך לגדרה. המקום, שהיה בסיס צבאי שפונה, קלט באותם ימים קבוצות גדולות של מאות עולים חדשים שעלו ממחוזות שונים באתיופיה. נצחיה זוכרת היטב את הלילות ההם, כשהאוטובוסים הגיעו בחצות הליל, והעולים ירדו מהם בשקט מופתי, בקור העז, כשהם לבושים בבגדיהם הלבנים המסורתיים. "זו היתה חוויה מרגשת, וחשבתי לעצמי – ככה בדיוק נראתה יציאת מצרים", היא משחזרת בנוסטלגיה.
בין אלפי העולים שהגיעו אל מרכז הקליטה היה גם טדי. הוא עלה ארצה כרווק בן 26 יחד עם הוריו ואחיו, כשהוא מגיע מהעיר גונדר ומחזיק בניסיון מקצועי יקר ערך של שנתיים עבודה כאח באתיופיה. נצחיה קלטה אותו מיד בעיניה החדות. "הוא היה גבר צעיר, נאה, לבוש בצורה מודרנית, מופנם ורציני מאוד", היא מספרת. "ראו עליו מיד שהוא שונה, שהוא הגיע מסביבה ציוויליזציה מתקדמת ומשכילה".
באותם ימים, נצחיה פעלה רבות לרווחת העולים, גייסה חברות גדולות במשק כדי להקים מערכות חינוך במרכז הקליטה וכדי לסייע במציאת תעסוקה מכובדת לעולים מתוך שאיפה שילדיהם יביטו בהם בגאווה. אחד מהם היה חברו הקרוב של טדי שזכה לעזרתה והשתלב בעבודה בבנק, אירוע שהיה פורץ דרך בעת ההיא. לעומתו, טדי היה צנוע, שקט ולא נהג להגיע למשרדה של נצחיה כדי לבקש סיוע אף שנאלץ להתמודד עם אתגרי קליטה מורכבים במיוחד – המדריכים במרכז ניסו לנתב אותו, כמו את רוב העולים, לקורס עובדי בניין, בטענה שתעודותיו מאתיופיה אינן מוכרות בישראל.
טדי סירב להיכנע לתכתיבים ונלחם על עתידו המקצועי. "אמרתי להם שיש לי מקצוע, ואם לא אצליח להשתלב בו בישראל, אז אחזור לאתיופיה", הוא מספר. בנחישות יוצאת דופן, הוא נסע לבדו למשרד הבריאות בירושלים, הציג את תעודותיו, עבר בהצלחה הכשרות מקצועיות ומבחנים עד שאושר לו לעבוד כעובד רפואה בארץ. הגיע לריאיון במרכז הרפואי הרצפלד, התקבל, ומאז במשך 33 שנים הפך לחלק בלתי נפרד מהמקום. לאורך השנים הוא המשיך ללמוד, השלים תואר ראשון, והתמחה בטיפול בחולים מונשמים ובפצעי לחץ וקודם לתפקיד בכיר.

עבור טדי, העבודה עם קשישים ועם מטופלים בתהליכי שיקום היא מקור לגאווה וסיפוק, חרף ההבדלים בין מערכת הרפואה באתיופיה לישראל. "באתיופיה העבודה היא מאוד טכנית, ואין כמעט מגע עם המטופלים. ואילו כאן בישראל ובוודאי בהרצפלד, בעבודה עם קשישים, יש הרבה מאוד מגע וסיוע פיזי. זה שונה מאוד אבל למדתי לאהוב את זה והיום זה חלק ממני".
השנים חלפו, וכל אחד מהם המשיך במסלול חייו – עד שהגורל הפגיש ביניהם שוב, בנסיבות מפתיעות. נצחיה אושפזה במחלקה לשיקום אורתופדי בהרצפלד בעקבות הניתוח שעברה, כשהיא כאובה ופצועה. למרות הזמן הרב שחלף, טדי זיהה אותה מיד.
"שכבתי במיטה, קצת מטושטשת וראיתי מרחוק בחור גבוה, יפה, עם שיער מאפיר", מספרת נצחיה בהתרגשות. "הוא זיהה אותי במהירות. בהתחלה הוא קצת התבייש לגשת והיה מסויג כהרגלו, אך כשהאחיות במחלקה סיפרו לי שטדי אמר שהייתי המנהלת שלו, נזכרתי מיד בשמו האתיופי – טדסה".
טדי, שנזכר בהערכה הגדולה שחש כלפי נצחיה, מתאר את הפגישה המחודשת ברוך: "פגשתי אותה בהתרגשות רבה, לראות אותה החזיר אותי מיד 30 שנה אחורה. יש לנו היסטוריה משותפת, היא טובת לב, עזרה רבות לחברים שלי. אני שמח שהיום אני יכול לעזור גם לה להשתקם".

"איזה עולם עגול" מסכמת נצחיה בגאווה עצומה. "לראות את טדי היום, דמות אהובה כל כך על הצוות במחלקה ועל המטופלים, זה מחמם את הלב. אני יודעת עם אלו קשיים הוא וחבריו התמודדו. ולמרות זאת, הוא הצליח להתקדם ולהגיע לעמדה מכובדת כל כך".
נצחיה, שזכתה לטיפול מסור, חשה הוקרת תודה עמוקה כלפי המקום. ואף טרחה לשלוח מכתב הערכה רשמי למנהל בית החולים, בו שיבחה באופן מיוחד את המחלקה ואת העבודה המצוינת של כלל הצוות.
המפגש של השניים מוכיח כי הזרעים של עזרה, נחישות ואנושיות שנזרעו בעבר, צומחים ברבות השנים למעשים של חסד ומקצועיות שמחזירים לחברה הישראלית כפליים.