הסיפור של מוסטפה דיראני, סא”ל עמנואל מורנו ז”ל, דיני מלחמה שונים והחובה לשמירה על קדושת המחנה. הרב לוי יצחק ארנשטיין בטור השבועי על פרשת השבוע

אמר לי פעם חבר: כשאתה קורא את התורה, זה יכול להישמע מעניין, כשאתה מגיע לגמרא ולמדרשים, אתה מגלה שמה שנכתב בתורה, זה פסיק קטן ממה שבאמת מתחולל בין השורות… בפרשת השבוע, אנו קוראים על רצף סיטואציות, בן סורר ומורה, אדם נשוי לשתי נשים, אהובה ושנואה, והבן הבכור לשנואה. דיני מלחמה שונים, והחובה לשמירה על קדושת המחנה. כשמעיינים ברש"י אנו מגלים כי יש חוט מקשר בין כל הנושאים בפרשה.
בתאריך 21/5/1994 יצא כח של סיירת מטכל למבצע "עוקץ ארסי" בעומק לבנון, להבאתו של מוסטפה דיראני לישראל. במטרה לקדם מודיעין או אפילו החזרתו של הנווט הישראלי רון ארד לחיק עמו ומשפחתו. במהלך המבצע, ראה סא"ל עמנואל מורנו הי"ד את אשתו של מוסטפה דיראני בסיטואציה רגישה, ודאג ברגעים מתוחים ומורכבים מאוד, לכבודה וצניעותה. בדיעבד, היו שאמרו, כי פעילותו זו של עמנואל, תרמה תרומה משמעותית לכך, שהאשה לא תקים קול זעקה, ותעיר את הכפר.
הדבר מתחבר מאוד לפרשת השבוע – פרשת 'כי תצא'. הפרשה עוסקת במגוון נושאים, הנוגעים למלחמת רשות ומלחמת מצווה. להתנהגות מוסרית, צנועה ומכבדת, בבית פנימה ועם הזולת בחוץ. רש"י מציין, כי רצף הנושאים בפרשת השבוע מלמד אותנו, כי ההקפדה במצוות שבין אדם לחברו, שימת הלב להתנהגות קדושה ומכבדת, ולא תאוותנית ובהמית. הרגישות והאכפתיות מהסובבים אותנו בחיי היום יום, הם אלו שיכשירו אותנו להיות רגישים ומוסריים יותר גם בשדה הקרב. אף אחד לא לימד את עמנואל מורנו כיצד לנהוג באותה סיטואציה, אבל המצפן הערכי שלו, והרגישות לזולת הביאו אותו ברגע האמת לנהוג כפי שנהג
בסיטואציה כמעט בלתי נתפסת.
כשביום יום נחנך עצמנו לוותר על נוחיות אישית בשביל הזולת, נחיה בצניעות, בקדושה וטהרה, וחרדת קודש לכבד את צנעת הפרט. אז גם בעת מבחן אישי מתאגר, ננהג בצורה הנכונה ביותר. נלחם טוב יותר, ואזי יהיה המחנה קדוש. ותקויים הבטחת התורה בתחילת הפרשה 'כי תצא למחלמה על אויבך, ונתנו ה' אלוקיך בידך'. אנו נמצאים בלחימה שאין צודקת ממנה. מייחלים ומתפללים לשובם של כל החטופים ולנצחון חד משמעי על כל אויבנו בקרוב.

  Image by 梓坚 陈 from Pixabay