שאגת הלביאה: סי היימן בכתבת סיכום זמנית- רגע לפני יומולדת 65 ושבוע לפני מופע הפוגת מלחמה בצהריי פסח בשכונת הדר יוסף, 3.4 ליד "פיצה ריסו"
"אני מתפללת תפילה עמוקה לשלום החיילים והחיילות שלנו, מאחלת חוסן וחוזק לכולם ומקווה סוף סוף להיפגש לכתבה שכולה העצמה, שמחה ואהבה מתוך בחירה חופשית"
עולם התרבות שוב סופג מכה צפויה לא צפויה וזו הפעם השלישית לאחר הקורונה, מלחמת 2025, מגיעה מלחמת 26, שעוצרת כמעט לחלוטין את פעילות עולם התרבות והאמנים שצמאים לעבודה ולעשייה מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה. סי היימן שרק עולה ומתעצמת, מוכיחה שוב שהיא נערת רוקנרול נצחית ולא עוצרת לרגע. גם במלחמה יצרה פינה של אומנות כאשר היא מופיעה ליד בית קפה הסמוך לביתה. עולם התרבות לומד שוב לשרוד, בכל צורה.
סי, שורדים?
מתנגן לי בדמיון השיר של אבא ז"ל וירון לונדון -מרדף, "ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל, ארץ אשר הרריה נחושת אבל עצביה ברזל..." בימים האלו בהם הייתי אמורה לחגוג 40 שנות רוק'נרול מהממות שלי, ולציין בשלל הופעות ופרויקטים חגיגיים עשור ללכתו של אבי נחצ'ה היימן אהובינו חתן פרס ישראל אני שוב מוצאת את עצמי כותבת מהמקלט.
אני מגלגלת לי בראש טרמינולוגיה של מלחמת הישרדות, בני, הכרנו ב 2017, הכל היה שמח והעתיד מזהיר, ואז הגיעה הקורונה בשנת 2021 – כתבות שליוו אותי מחצר ביתי בהדר יוסף. המשכנו ל"אלבום העשירי" 2022 שיצא רגע לפני הרפורמה המשפטית, נפגשנו לאורך שנתיים 2023 – 2025 ב"חרבות ברזל" עם כתבות על "יומן מסע מלחמה" ממופעים למפונים, לחיילים, למשוקמי בית לוינשטיין ומכיכר החטופים שהייתה לביתי השני במשך לא פחות משנתיים ורבע. ביוני 25 שחררתי את האלבום ה- 11 שלי "ילדה ברזל" בדיוק במלחמת איראן ״עם כלביא״ ושוב זכיתי לכתבה אוהדת ואור זרקור על האלבום האישי המרגש הזה שנכתב הופק והוקלט אצל ועם ג'נגו במהלך "חרבות ברזל". והינה אנחנו נפגשים שוב, שאגת הארי 2026. איזה עולם.
