עדות מזעזעת של אחות במיון ילדים ב"איכילוב" על מה שקרה ברייב פורים אתמול בת"א: "הגיעו ילדים שיכורים בזה אחר זה. הם היו זרוקים ברחובות כמו זבובים"
"בשעות הצהריים המוקדמות הגיעה הילדה השיכורה הראשונה. היא בכתה וצעקה וקיללה וירקה והקיאה ודפקה את הראש בדפנות המיטה וצמררה מקור. ואז הגיעו ההורים שלה, ותימהון ובהלה ותחושת אשמה. ואנחנו אמפתיות וחייכניות וסבלניות ומלטפות.
ואז הגיע עוד ילד, ועוד ילדה ועוד ועוד. ואנשי מד"א שפרקו אותם בצרורות, דיווחו בעיניים מובסות: 'אין לכם מושג מה קורה ברחוב. הם זרוקים שם כמו זבובים'. ואני, שראיתי דבר או שניים בשנותי במיון ילדים, הרגשתי שמשהו בתוכי נשבר.
סיימתי את המשמרת ב-17:00. המיון געש אבל ברגע ש-16:59 התחלף ב-17:00 לקחתי את התיק וברחתי. נכנסתי לאוטו אחוזת אימה. בדרך ראיתי אותם. את הילדים המשולהבים, השיכורים. מזנקים לכביש בלי להסתכל, מקיאים ומשתינים לכל עבר. ניסיתי להאזין למוזיקה אבל הייתי נסערת. התקשרתי לחבר שיעזור לי לפענח את התופעה. ההסבר שלו. פוליטי וסוציו-שמאלני, לא סיפק אותי.
הפוסט של האחות זהר בר קמא. צילום: פייסבוק כשהגעתי הביתה כינסתי את הילדים שלי לכינוס חירום. סיפרתי להם וביקשתי הסבר. הגרי טענה שזה השעמום. היא הסבירה את זה יפה אבל זה לא הספיק.
ואני? יותר משאני מבקשת הסברים אני מחפשת אשמים. רוצה שמישהו ייקח אחריות על מסיבת רחוב תל אביבית בצהרי פורים, שהופכת למשתה פריצות של ילדים בני 13.
אני רוצה שמישהו ייענש. אני רוצה ועדת חקירה. אני רוצה אייטם בחדשות ליל שישי בערוץ 2: "שיכורים גודשים את מיון ילדים באיכילוב".
אני רוצה שהמשטרה תתערב. אני רוצה הפגנת ענק בכיכר רבין. אני רוצה שבנט יכריז שכל בתי הספר יפתחו ביום ראשון את הלימודים בדקת דומייה לזכר.
אני לא צדקנית, אני לא נוסטלגית, אני לא מתערערת בקלות. אני מבועתת".
