אור רקיע ביקשה עם מותה לפרסם פוסט שכתבה קודם. אתמול היא הלכה לעולמה אחרי מאבק אמיץ בסרטן, והותירה מילות פרידה שנוגעות לרבים וזוכות לתגובות רבות
במהלך 4 השנים בהן נאבקה במחלת הסרטן, שיתפה אור את מה שעובר עליה ואת הרגעים הקשים מנשוא שעברה בטיפולים קשים, בבדיקות ובבשורות לא קלות.
ב-12 באוקטובר לפני עוד בדיקת סי.טי גורלית היא כתבה את הדברים הבאים:
"ביום ראשון הקרוב בערב, הולכת לפט סיטי…בדרך כלל כשקובעת בדיקה זו, לא ישנה בלילות, בוכה בימים, ומתפללת שיעבור הזמן מהר…הפעם משהו נפתח בי, ומרגיש רגוע מאיי פעם..
לא כזה חשוב לי מה יהיו תוצאות בדיקה, בעצם חשוב, אבל לא מטלטלת אותי הידיעה שאולי יהיה גרוע…אפילו אירגנתי הפרשת חלה כהודיה להמשך החודש עם קומץ משפחה שאני כה אוהבת, ושמקבלים אותי בדיוק כפי שאני..(בלי חברות שרגילה להזמין, ואפילו בלי אחיות).
אז למקרה שהשמיים מסמנים לי משהו עם הפס הבוהק לעברי בתמונה (ולא ״שיחקנו״ עם התמונה)
אני רוצה שידעו חברי ומשפחתי…שחיי אמנם לא היו פשוטים, אך אם זמני הגיע, שתדעו שאני הולכת מאושרת מאיי פעם. מודה לשם וליקום כולו על ההארות שחווה מידיי יום, על הטוב והפחות טוב שהגיעו לחיי…
בתור אדם שמאמין בגילגול נשמות (לא דתי) אני יכולה רק לתאר לעצמי איזו ״בעייתית״ הייתי בגילגול קודם שככה נראים חיי היום. ואם הנשמה שלי בחרה לבוא לעולם לתוך גוף כזה, נשאר לי רק להודות על כל טיפת קושי שחוויתי…".