כוכבת הילדים, הילה הררי, בטור נוקב וקשה על השפה הדלילה והקלוקלת בתכנים שמועברים לילדים ועל חוסר הכבוד ליוצרים הענקים שנשכחו מאחור
"אני קוראת לחברי אומני הילדים- תמשיכו לייצר תכנים מעולים, אבל אל תשכחו את הקלאסיות הישראליות שלנו."
היללי- הילה הררי היא כוכבת ילדים ואימא. בעקבות מה שנחשפה אליו בתקופת הקורונה היא כתבה טור דעה נוקב שזכה להדים רבים ולתגובות אוהדות. במה מדובר ולמה היא כתבה את הטור? כדאי לקרוא את זה במילים שלה.
אל תכבו את האור על התרבות של ילדינו !
בתקופת הקורונה בה נאלצו הורים רבים להישאר בבית עם הילדים הקטנים ולהעסיק אותם ואחרי ששיחקו איתם בכל משחק אפשרי, מפלט אחד שנתן להם (וגם לי) כמה דקות לעצמם הם התכנים לילדים בטלוויזיה ובאינטרנט.
בתקופה זו נחשפתי לאינספור תכנים לגיל הרך שמציפים את הרשת, שהרי לא חסרים תכנים לילדים מגיל שנתיים עד שבע ומופעי לייב של כוכבי ילדים שונים ברשתות. לתדהמתי ולדאבוני גיליתי תכנים עם שפה דלילה וקלוקלת, מוסיקה שאפשר להתווכח על טיבה ולא פחות חשוב – מחסור והתעלמות מוחלטת מהתכנים שאני גדלתי עליהם ושעזרו לעצב את אישיותי ואהבתי למקום בו אני גרה.
כבעלת תואר ראשון בחינוך מוסיקלי b.e.d וכזמרת ואומנית ילדים עם ניסיון של למעלה מעשרים שנה בעבודה עם ילדים בגילאי הגן , בהופעותיו ברשתות החברתיות ובמופעים המסחריים אני תמיד נוהגת לשלב בין המוסיקה המקורית שאותה אני כותבת ובין רפרטואר ידוע ומוכר של משוררים ומלחינים ישראליים כגון : נעמי שמר, אהוד מנור, ח.נ. ביאליק, לאה נאור, נורית הירש ועוד. באמת שלא חסרות דוגמאות לתכנים מעולים.
אני מופתעת לגלות שילדים אינם מכירים שירים שאנחנו גדלנו עליהם ושהם חלק מהתרבות הישראלית וכבר רגילה לכך שלאחר שהם נחשפים לשירים של היוצרים הנפלאים הנ״ל ישנה היענות עצומה גם מההורים וגם מהילדים להמשיך להקשיב לתכנים הללו ולהיחשף לתכנים כאלו בעתיד (לדעתי זה יוצר חיבור בין דורי בחוויה המוסיקלית המשותפת).
הילה הררי צילום יניר סלע נעמי שמר, לדוגמא, אחת היוצרות החשובות הקלאסיקה הישראלית, יצירותיה ספוגות בהוויה הישראלית הציונית, באהבת הארץ, נופיה ואנשיה. הילדים נחשפים בשיריה לאוצר מילים נרחב, לחריזה, מאפיינים ארץ ישראליים ולשורשיות ישראלית. דוגמאות לשיריה של שמר: אנשים טובים, האורח, הכל פתוח, יש לי חבר ומטרייה בשניים ועוד ועוד. האם אנחנו יכולים לדמיין עתיד ללא השירים הללו והמסרים שלהם? בשנים האחרונות יש הפרדה בין מוסיקה למבוגרים ומוסיקה לילדים. לצערי, השירים המיועדים לילדים פשטניים ולעיתים חסרי עומק ומשמעות. יגאל אלון אמר ״עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל ״. בזמר העברי יש מסרים תרבותיים וערכיים, ומבחינתי זו שליחות להנגיש את המוסיקה הזו לילדים. הרי היכולת של הילד ליהנות ממנה תלויה במידה שנחשוף אותו אליה. אם הוא יכיר את המוסיקה הזו יותר כך הוא יאהב אותה. המוסיקה הישנה היא הזיכרון הקולקטיבי שלנו והיא חלק מעיצוב הזהות שלנו.
המדיה היא כלי שיש לו השפעה גדולה על הילדים שלנו ואנחנו צריכים לשים לב למה הם צופים. חשוב מאוד שאלו יהיו תכנים שמתייחסים בכבוד להורה ולילד. דוגמא לתוכן כזה- ילדי בית העץ: מהפן המוסיקלי ילדי בית העץ מחבר בין עולם המבוגרים לעולם הילדים ולדעתי משמח לא רק את הילדים אלא גם את ההורים ואי אפשר שלא לחשוב על הכבש ה16 כשצופים ומאזינים לתכנים המוסיקליים של הפרויקט המוסיקלי הזה. כאומנית ילדים שרואה עצמה גם כמחנכת, אחת המטרות שלי היא לחשוף את הילדים מגיל צעיר לרפרטואר מוסיקלי איכותי ולזמר העברי.
רגע אחרי שהילדים חזרו לגנים, אני קוראת לאומני הילדים ולגננות שלא לשכוח את נכסי התרבות שלנו, את התשתית התרבותית שעליה גדלנו ושעליה צריך לשאוף לגדל את ילדינו. בעיני, הגננות יצטרכו לתת יותר מקום בגן לקלאסיקה המוכרת מאשר לשירים החדשים. חוץ מההורים, הגננת היא דמות חינוכית הכי דומיננטית בחיי הילדים ולכן יש לה השפעה רבה על הקטנטנים, וחייבת להיעשות בחירה מושכלת של הרפרטואר המוסיקלי. לחבריי אומני הילדים אני קוראת להמשיך לייצר תכנים מעולים, אבל לא לשכוח את הקלאסיות הישראליות שלנו."
הילה, מאיפה הגיע הטור הנוקב והחשוב ביותר הזה?
הסיבה שבגללה החלטתי לכתוב את הטור דעה שלי, היא שבתקופת הקורונה נחשפתי להמון תכנים לגיל הרך ברשת ומופעי לייב ברשת וגיליתי תכנים ירודים והתעלמות מוחלטת מהתרבות הישראלית השורשית שלנו ומיוצרים חשובים כמו נעמי שמר אהוד מנור נורית הירש וכו'. קיימת תופעה חדשה בגני הילדים- הגננות מעדיפות מוסיקה חדשה ופחות נותנות מקום לקלאסיקה הישראלית שלנו וזה מאכזב ומקומם. אני מצפה מאומני הילדים ומהגננות שלא ישכחו את המורשת שלנו התרבותית וישלבו אותה עם התכנים החדשים.
