אביו של אסף צור ז"ל, שנרצח בפיגוע קו 37 בחיפה, מספר על הרגע המטלטל בו התעקש לראות את בנו רגע לפני שהובא לקבורה בארון סגור: "העיניים היפות שלו פתוחות לרווחה"

"נלחמתי להישאר לעמוד, הייתי קרוב לאבד את ההכרה, אני משער שהפנים שלי סיפרו את הסיפור כי משכו אותי החוצה וסגרו את הארון. לא הספקתי לגעת בו או לנשק אותו או לקחת מזכרת של קווצת שיער. אז לא חשבתי על כלום, הייתי אטום וסגור אולי ככה מרגיש שוק.

שנים אחרי ראיתי את התמונות שצילמה המשטרה בתוך האוטובוס מייד אחרי הפיגוע ולפני שפינו אותו משם. הוא היה מספר 10 במניין הנרצחים, ועל גופתו התג "מס' 10", גם ביום ההוא אחרי מותו עדיין היה 10.
התמונות ההן הראו הכל ולא רק את הפנים.

אבל כשאני זוכר אותו באותו רגע לפני הלוויה, אני מנסה לדמיין מה היה קורה אם רק הייתי נוגע בו, האם הייתי מעיר אותו כמו שעשיתי אלפי פעמים בבוקר לפני בית ספר? האם רק מגע קל היה מעיר אותו ומחזיר אותו אלינו? מחשבות ודימיונות שמתנפצות כמו אלפי אחרות אל המציאות ומזכירות שוב שעברו כבר שש עשרה שנה

פנים של ילד
בארון של עץ
האם ישן הוא
או שמא מת

ארון של עץ
עטוף בדגל
יורד לאיטו
אל תוך בטן האדמה

פנים של ילד
הולכים איתי
ביום בלילה
בכל שעה

אני עוצם עיניים
מדמיין אותך
פנים של ילד
כמו בשינה עמוקה".

ניוזים- רשת אתרי החדשות המקומיות של ישראל, מכבדת את זכויות היוצרים ועושה את כל המאמצים לאיתור בעלי הזכויות של היצירות הכלולות בכל הכתבות שלנו ברשת. במידה ומצאתם יצירה שאת/ה בעלי הזכויות עליה ואתם מעוניינים להוריד אותה מהכתבה או להוסיף לה קרדיט, אנא פנו אלינו בטלפון/ ווטסאפ: 0522818000 או שלחו למייל: .mnewzim@gmail.com

כתיבת תגובה

עוד ניוזים בשבילך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
נגישות