"לונדון קולינג" – מפגשים עם גיבורי מוזיקה באנגליה של שנות ה-80

ד״ר משה מורד, שדרן רדיו וחוקר מוזיקה, הוציא את הספר "לונדון קולינג", בו מתפרסמות שיחותיו עם גיבורי מוזיקה באנגליה של שנות ה-80, חוויות וקטעי יומן כפי שנכתבו בזמן אמת. קבלו חלק מהן


הגעתי ללונדון עם כרטיס לכיוון אחד בתחילת החורף של 1980. החלטתי להגשים חלום. אחרי ארבע שנים בגלי צה"ל שם הגשתי בין השאר את התוכנית "רוק פלוס" שערך יואב קוטנר, ושנים של נגינה מקלאסי לרוק מתקדם (בארץ ניגנתי בכינור חשמלי בלהקת תיכון עם ברי סחרוף ואחר כך באחד מהרכבי "חלום קוסמי" ועוד), הגעתי לעיר שחלמתי עליה ושבה הכל קורה.

התחלתי לנגן בהרכבים שונים, לחפש כל ערב את הדבר האחרון שקורה במוזיקה, ולכתוב על מה שחוויתי. תוך זמן קצר הפכתי להיות אחד מחבורת ה"foreign stringers" של תעשיית המוזיקה בלונדון –עיתונאים זרים שיושבים דרך קבע בעיר , ומדווחים לכלי תקשורת בארצותיהם על ה"חדשות" בעולם המוזיקה הבריטי, ובאותה תקופה קרה הרבה. הכרנו אחד את השני, נפגשנו במסיבות עיתונאים ואירועים, אבל גם התחרינו כמובן בלהשיג ראיונות, השמעות בלעדיות וכו. רוב ה"סטרינגרס" היו מאירופה, ארה"ב, אוסטרליה, יפן. "ארצות קטנות" דוגמת ישראל לא היו, כך שנאלצתי הרבה פעמים לפלס לעצמי דרך כדי להשיג ראיונות ולהגיע למקומות הנכונים. עבדתי גם כדי ג'יי במועדונים שונים, אז גם שם נחשפתי לחידושים ולקשרים למקומות הנכונים להיות בהם, ולקשרי ידידות עם עובדי חברות התקליטים השונות שעזרו לא מעט.

דיווחתי מידי שבוע למאזיני רשת ג' בפינה שהתחילה עם צליל הביג בן והסתיימה ב"כאן משה מורד, לונדון", ושלחתי כתבות למעריב, להיטון, ווליום, חמצן.

חזרתי לארץ ב-1984 כשקיבלתי שתי הצעות שאי אפשר היה לסרב להן – להגיש את תוכנית הטלויזיה "להיט בראש", ולנהל את המחלקה הבינלאומית בחברת התקליטים הגדולה אז בארץ – סי בי אס.

אולי גם זה יעניין אותך

עם כל הדברים שהצלחתי להכניס למזוודות שסחבתי חזרה מלונדון היתה חבילת קלטות וחלק מדפי היומן שניהלתי ובו תיאורי המפגשים שלי, ראיונות עם גיבורי המוזיקה שלי בתחילת שנות ה-80, חוויות מוזיקליות מסעירות ועוד. התחלתי להגיש בטלויזיה לעבוד ב-סי בי אס, ולשדר ברדיו, והחומר שכב אצלי במחסן.

קפיצה לסוף שנות ה90 – אני מנהל את חברת התקליטים אן אם סי. שיחות מסדרון ברדיו, בטלויזיה, ואפילו ברחוב פעמים רבות ניגש אלי מישהו ואומר לי בחיוך "גדלתי עליך. על להיט בראש, על השידורים שלך מלונדון. גילית לי את המוזיקה של שנות ה80". ידיד בעל הוצאה לאור זרק לי רעיון – " יש עכשיו גל של חזרה לאייטיז. בוא נאסוף כמה מהראיונות שלך עם האמנים הגדולים שגילית לקהל הישראלי בשנות ה-80 ונוציא ספר".

התחלתי לעבוד – להוציא מהקלטות ולשכתב (זוכרים? ככה זה היה אז הקלטתי את הראיונות בווקמן) , ומפיסות נייר שמצאתי מקופלות במעיל העור שחימם אותי בלונדון הקרה משנת 1980 עד1984 , והמבצע החל. מתיאורים של המועדונים הניו-רומנטים התיאטרלים, וצלבי קרס ויריקות במועדוני פאנק, ועד לשיחות מרגשות עם קיית בוש, סוזי סו, סטיב סטריינג', בוי ג'ורג', סיימון לה בון, יו קורנוול, איאן דורי, טוני האדלי ועוד .

אבל אז ההוצאה לאור נסגרה, ואני עזבתי שוב ללונדון לעבוד בחברת התקליטים EMI ולעשות מאסטר ודוקטורט באוניברסיטת לונדון. כתב היד של "לונדון קולינג" נגנז בארגז קרטון במחסן של הוריי.

אחרי שש שנים נוספות (2001-2007) בלונדון חזרתי לארץ, ישר ל-FM88 – שנים של רדיו, ניהול, מהפכות, רשות השידור נסגרת, התאגיד נפתח, ובצד האקדמי – מחקרים, הוראה באוניברסיטה, הרצאות בארץ ובעולם, פרסום מאמרים אקדמיים ושני ספרים בחו"ל, וכתב היד ההוא נשכח במחסן.

ואז מתחיל עוד גל חדש של געגועים לאייטיז, כותבים, מראיינים, שואלים, משדרים, היוטיוב מתמלא קטעים מ"להיט בראש", קטעים של התקופה וקטעים חדשים ברוח התקופה.. בשיחה עם בועז כהן לפני כשנה וחצי במשרדי ב FM88 אנחנו מדברים על לונדון והאייטיז ואני נזכר בכתב היד ומבטיח לחפש אותו ולתת לו לקרוא… איכשהוא מצליח למצוא אותו במחסן שבו שמרתי כמה דברים בשנת 2000 לפני הנסיעה ל-7 שנים של עבודה וחיים בלונדון. אחרי כמה שבועות בועז חזר אלי: "זה נהדר. אין מה לגעת בזה. פשוט להוציא את זה איך שזה".

הרבה זמן היססתי לגבי החומר הזה ובעצם אפילו שכחתי ממנו. אבל כשראיתי כמה געגועים יש לאחרונה לאייטיז וכמה פניות אני מקבל על תקופת להיט בראש, הפינה מלונדון ברשת גימל ועוד, אמרתי לעצמי – יאללה בוא נלך על זה.

אז הנה זה. שיחות וקטעי יומן בזמן אמת, עם איורים נפלאים של לילה שכטמן, עיצוב של חגי מרום, ועריכה של בועז כהן.

הרבה מהחומר המקורי מארבע שנות שהותי בלונדון לא נשאר לצערי. אני אספן ומתייק גרוע ביותר ובמהלך נדודיי בתקופות חיים בין לונדון לתל אביב, לא יכולתי להעביר או לשמור דברים (כמו גם לא את אוסף התקליטים הנפלא שלי שכשנאלצתי להיפטר ממנו במעבר הראשון ללונדון, ליבי נשבר). לא היה אז אינטרנט, כך שאי אפשר היה להנציח טקסטים והקלטות לעד, וברשות השידור שנסגרה אי אפשר היה למצוא יותר את הקלטות הפינה שלי ב"קול בו".. (לשמחתי יש פה ושם אספנים ששולחים לי קטעים שלי מלהיטון, או אוספים שערכתי, או הקלטות מלהיט בראש…). לכן הספר לא עב כרס, אלא קצר וקליל – מכיל רק את הקטעים שהשתמרו מתוך הראיונות שהיו בדרך כלל ארוכים הרבה יותר.

להבדיל משני הספרים הקודמים שהוצאתי* שהיו אקדמיים, יצאו לאור באנגלית בחו"ל, וזכו בפרסים חשובים בתחום האתנומוזיקולוגיה, מאמרים רבים שפרסמתי בעולם האקדמי והעיתונאי, ופרקים רבים בספרים אקדמיים, הפעם זהו ספר קליל וקצר שמשמר את רוח התקופה בעייני. החלטתי לא להוסיף טקסט חדש, ניתוחים, תיאוריות, וכתיבה רפלקטיבית ב״מבט לאחור" (את זה אשמור אולי להרצאות בעקבות הספר, או לספר אחר), אלא כמו שבועז אמר "לא לגעת", איך שזה – אסופת קטעי יומן, התרשמויות וקטעי ראיונות שנכתבו בשנות השמונים המוקדמות במהלך החוויות עצמן.

מזמין אתכם/ן לצאת איתי למסע בלונדון של תחילת שנות השמונים.

הספר יצא לאור בהוצאת הספרים ״מרום תרבות ישראלית״ בתחילת שנת 2019.

 

תגובות:
עוד ניוזים בשבילך